תוספתא כפשוטה על פסחים ו:ו

136-37. שחטו ונודע שמשכו בעלים את ידן או שמתו או שנטמאו ישרף מיד. וכ"ה ("ונודע שמשכו בעלים") גם בכי"ע ובכי"ל (ובד בטעות: ונודע עד שלא משכו בעלים), וכן בבבלי ע"ג סע"א: שחטו ונודע שמשכו בעלים את ידן וכו' (משנה שם), ותני עלה, בחול כי האי גונא ישרף מיד. וכבר הכרענו לעיל פ"ה, שו' 30, ד"ה שחטו, ששם וכאן מדברים שנודע לו לאחר שחיטה שנטמאו הבעלים לפני השחיטה, ושחט קרבן שאין לו בעלים, ופסול גוף הוא, ולפיכך ישרף מיד, עיין מש"ש. ובכי"ע כאן חסרות המלים "ישרף מיד", ולגירסא זו כל הברייתא היא מדברי ר' ישמעאל בר"י בן ברוקה שלהלן. אבל גם בד ובכי"ל גורס: "ישרף מיד", וכן מוכח גם מן הברייתא שבבבלי הנ"ל. ובמשנתנו פ"ז מ"ט: נטמאו הבעלים או שמתו, תעובר צורתו, וישרף בששה עשר. ומדברים שם בשנטמאו או מתו לאחר שחיטה ולפני זריקה, עיין בבלי פ"ב, ב', ומ"ש לעיל פ"ה הנ"ל, ומ"ש להלן ד"ה ובמשנתנו.

238-39. אם יש שהות כדי שידע ישרף מיד, ואם לאו תעבר צורתו ויצא לבית השריפה. בבבלי ע"ג ב': דתניא ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומר אם יש שהות ביום לידע אם משכו בעלים את ידיהם או שמתו או שנטמאו חייב (הברייתא שלעיל פ"ה ה"ו), ותעובר צורתו ויוצא לבית השריפה. והעמידוה בבבלי שם שר' ישמעאל בר' יוחנן ב"ב סובר שאפילו פסול גוף טעון עיבור צורה. ברם כבר הראה הגרמ"ש (באו"ש פ"ד מה' קרבן פסח ה"ג) על הירושלמי ספ"ו, ל"ג ע"ד, ששנינו שם: ועל כולם 16 כלומר, על כל מה ששנינו במשנתנו שם, דהיינו: שחטו ונודע שמשכו בעלים את ידם, או שנטמאו, או שמתו וכו'. היה ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומר תעובר צורתו, ויצא לבית השריפה. ושאלו שם: ניחא שמתו, ושניטמאו. שמשכו הבעלים את ידם, מה אנן קיימין, אם בחיים, פסול מכשיר הוא? 17 כצ"ל שם, עיין בקטעים מן הגניזה בסה"י לכבוד ר"א מרכס, עמ' רס"ג. ולפנינו בטעות: פסול מכשיר, פסול הוא. ושמא הכוונה היא: פסול מכשיר, פסול [גוף], הוא! אם לאחר שחיטה, יש משיכה לאחר שחיטה? אלא כר' שמע', דר' שמעון אמ' (פ"ח סמ"ג) יש משיכה לאחר שחיטה? 18 שאלה זו (אלא כר' שמעון וכו') נשמטה לפנינו בהוצאות ע"י הדומות, אבל ישנה בקטעים הנ"ל. מכיון שיש לו רשות למשוך, פסול מכשיר הוא, וטעון צורה. 19 עיין מ"ש על הדיבור "טעון צורה" בירושלמי כפשוטו, סוף עמ' 477, ויש להוסיף שם, ערוך ערך פגול, מאירי שקלים, עמ' 101 (ועיי"ש בהערה ה'). הרי לך שלפי הירושלמי סובר ר' ישמעאל בנו של ר"י בן ברוקה שמכיון שנתנה תורה לבעלים רשות למשוך את ידיהם לפני השחיטה, אין המשיכה פוסלת את גוף הפסח, שיהא דינו כפסול גוף, ופשיטא שהוא הדין אם נטמאו או מתו, אין כאן פסול גוף, והואיל ולא היתה שהות לשוחט להוודע, הרי שחט ברשות (כשיטתו לעיל פ"ה ה"ו), ואינו אלא פסול מכשיר, וטעון עיבור צורה, מה שאין כן אם היתה שהות להיוודע, הרי שחט שלא ברשות, והוא פסול גוף, ולפיכך טעון עיבור צורה, וישרף בששה עשר. ועיין מ"ש על עיבור צורה לעיל רפ"ד, שו' 2, ד"ה תעבר, ובהערה 1 שם. ובמשנתנו פ"ז מ"ט הנ"ל: נטמאו הבעלים או שמתו וכו', ר' יוחנן בן ברוקה אומר אף זה ישרף מיד, לפי שאין לו אוכלין. ובבבלי שם פ"ב ב': אלא אי איתמר הכי איתמר מחלוקת שנטמאו בעלים לפני זריקה, דלא איתחזי בשר לאכילה, אבל נטמאו בעלים לאחר זריקה, דאיתחזי בשר לאכילה, דברי הכל פסולו מחמת דבר אחר הוא, ובעי עיבור צורה. ומסתבר שמדברים כאן שנטמאו או מתו לאחר שחיטה, ושחט ברשות, תדע לך שהוא כן, שמשנתנו שבקה כאן את ההלכה של משיכת הבעלים 20 במאירי פ"א ב' (129 סע"ב): "נטמאו הבעלים, או שמתו. והוא הדין אם משכו ידיהם הימנו". ולפי דברינו המשנה היא בדווקא. ועיין היטב בלשון הר"מ פ"ד מה' קרבן פסח ה"ג, ושם מוכח כדברינו. הבאה יחד עם טומאה ומיתה (עיין במשנתנו ספ"ו ובתוספתא פ"ה ה"ו, ולעיל בסמוך), והוא משום שאין משיכה לאחר שחיטה, כסתם משנתנו בפ"ח מ"ג, והפסח כשר הוא. ושוב אמרו שם בבבלי בשם ר' יוחנן שאף לאחר זריקה נמי מחלוקת, וסובר ר' יוחנן בן ברוקה שאף אם פסולו מחמת דבר אחר ישרף מיד. וכ"ה בירושלמי פ"ז ה"ח, ל"ה ע"א. ולפי שתי השיטות חולק ר' ישמעאל בר' יוחנן בן ברוקה על אביו במשנתנו הנ"ל.

339-40. זה הכלל אירע פסול בגופו ישרף מיד וכו'. כ"ה בד, בכי"ע ובכי"ל, ובכי"ו נשמט בטעות ע"י הדומות. ובבא זו סתמא היא, ואינה מדברי ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן ב"ב. וכן בירושלמי פ"ז ה"ח, ל"ה ע"א: 21 כגירסת כי"ל וקטעים מן הגניזה הנ"ל (לעיל הע' 17), סוף עמ' רע"ט. תני ר' חייה פסול גוף נשרף מיד, פסול מכשיר טעון צורה. ובבבלי ל"ד סע"א (ע"ג ב', פ"ב ב'): זה הכלל כל שפסולו בגופו ישרף מיד, בדם ובבעלים תעובר צורתן, ויוצאין לבית השריפה.