תוספתא כפשוטה על פסחים ו:ז

140-41. השורף את העצמות והמחתך בגידין ובקרנים ובטלפים אינו עובר בלא תעשה. בבבלי פ"ד ב', חולין י"א א' (כגי' כי"י, עיין דק"ס שם): השורף בעצמות והמחתך בגידין אין בו משום שבירת העצם. וקרנים וטלפים לא נזכרו שם. ובמכילתא בא פ"ו עמ' 18: ואכלו את הבשר. בשר לא גידים, ולא עצמות, ולא קרנים ולא טלפים. ומכאן שכל אלה אינם בכלל בשר הפסח, ומדברים בגידים קשים ובעצמות שאין בהם מוח. ופירש ר' אליהו מזרחי לרש"י במקומו: ובגידין שאינן נאכלין מחמת קושיין קמיירי, כגון גידי צואר (עיין בבלי פ"ג ב') דהוי כעץ בעלמא וכו'. ולפי פשוטה פירושה שאין סתם גידין 22 עיין ר"מ פ"ח מה' שחיטה הי"ב ובכ"מ שם, והארכנו בזה להלן. ועיין מכילתא דרשב"י, עמ' 179, ומ"ש הרמ"מ כשר בתו"ש משפטים חי"ז, עמ' 275 ואילך. בכלל בשר, וכן העצמות שאפשר לאכול אותן בגדי הרך ע"י צלייה, אינן בכלל בשר, ואין נמנין עליהן בפסח, ועיין מכילתא דרשב"י בא י"ב, ח', סוף עמ' 12. והוא הדין לקרנים ולטלפים שאינם בכלל בשר, אפילו במקום שחותכין ויוצא מהן דם. 23 עיין בבלי חולין קכ"א א' ובפיה"מ להר"מ זבחים פ"ג מ"ד, חולין פ"ט מ"א, טהרות פ"א מ"ד. ועיין גם בחיבורו פי"ד מה' פסולי המוקדשין ה"ז ובפ"א מה' טומאת אוכלין ה"ד ועוד. ועיין בתוספות חולין קי"ז ב' סד"ה והטלפים. וכן נתמעטו כל אילו מכלל נותר (תו"כ צו פי"ב סוף פרש' ג', ל"ו ע"א) ומכלל אכילת נבלה (שם שמיני פרק ד' ה"ח, מ"ט ע"א) ומכלל טומאת נבלה (שם פרשה י' ה"ה, נ"ו ע"ד, חולין ע"ז ב'), משום שאינם בשר, אע"פ שהם אוכלין 24 עיין רש"י חולין ע"ז א' וקי"ז ב' ד"ה אבל לא טומאת אוכלין, ועיי"ש קכ"א א' ד"ה באנפי נפשיה, שם קכ"א סע"ב ד"ה והוא שכנסו, ועיין בפיה"מ להר"מ חולין פ"ט מ"א. וכן מודגש בתוספתא זבחים פ"ב ה"ג: וכל הנאכלין משום עור כבשר וכו'. ועיין בלשון הבבלי שם כ"ח א'. כשחשב עליהם. ועיין בתו"כ צו פרש' ג', סוף פרק ה', ל"ב ע"ב, בבלי זבחים צ"ז ב', ובהערות הורוביץ למכילתא, הנ"ל. וברור שדווקא לעניין אכילת פסח, נותר וטומאת נבילה ואכילתה נתמעטו מפני שכתוב בהם בשר, כמו שדרשו בתו"כ הנ"ל, והבשר שבזכרותה של קרן ובטלפים הרכים אינו חשוב בשר, אבל לא נתמעטו מכלל אוכל, שהרי אמרו בירושלמי עירובין פ"א ה"ז, י"ט ע"ב, וגיטין פ"ב ה"ג, מ"ד ע"ב, שזכרותה של קרן תלושה היא יד אוכל, 25 ומכאן שאינם שומר בלבד (כמשנת חולין רפ"ט וטהרות פ"א מ"ד) אלא יד ושומר. משום האוכל שבתוך הקרן. 26 כפירושו הנכון והמוכרח שבגליון אפרים שם (נדפס בירושלמי הוצ' ראם בסוף מסכת גיטין). והגהתו שם "גררו" במקום "גדדו" מקויימת ע"י שרידי הירושלמי בעירובין ובגיטין, עיי"ש עמ' 94, ועמ' 223, והשוה הלשון בבבלי כאן פ"ד ב'. ולר' אלעזר הבשר שבתוכם הוא כעוקצי תאנים וגרוגרות וכו', שהעמידם ר' אלעזר בירושלמי תרומות פי"א סה"ג, מ"ז סע"ד: במובלעות באוכל, וכדין צפרנים שהעמידן ר' אלעזר בחולין קכ"א א': במובלעים בבשר. 27 כגירסת כי"ר א' שם, עיין דק"ס, קס"ד ע"ב, הע' ד'. ואם יש בהם כביצה מטמאים טומאת אוכלין, כדין אלל לחכמים (עיי"ש בחולין קכ"א א'), וכן מצטרפים בינם לבין עצמם לכביצה, ולאו דווקא לבשר הנבלה עצמה, עיין בפיה"מ להר"מ חולין פ"ט מ"א. ודברי ר' אלעזר אינם עונים על "טמאים ומטמאים" אלא על "מצטרפים". ולפיכך בתרומה שאינה שייכת בבשר אלא בפירות ודגן הראויים לאכילה אסורים העוקצין המובלעין בבשר הפירות לזרים. וכן אמרו בירושלמי מע"ש פ"א ה"ב, נ"ב ע"ג, שמקדשין אשה בגידיו, בעצמיו, בקרניו ובטלפיו של מע"ש. והדברים תמוהים, שהרי לפי המקורות הנ"ל (ועיין גם בבבלי זבחים פ"ו א') אין בהם קדושה כלל. ונראה שלזה כיוון ר' אלעזר שם שפירש: מפני שכתוב בו ברכה. ושאלו עלה בירושלמי שם: כלום למדו מעשר אלא מחרמי כהנים, מה חרמי כהנים אין מקדשים בו האשה וכו', מעתה לא יקדשו לא בגידיו וכו', הוי צורכא להדא דאמר ר' לעזר, מפני שכתוב בהן (צ"ל: בו) ברכה, כלומר, ומטעם זה כל האוכל שבו מצוה לאכלו (ולאו דווקא בשר), אבל מאותו טעם של ברכה יש לו רשות אף לקדש בהן את האשה. ובתוספתא כאן פירושו ששריפה אינה בכלל שבירה, וגידין הקשים והקרנים והטלפים אינן בכלל עצמות, 28 ושיטת התוספתא היא שחייב על שבירת העצם אעפ"י שאין בו בשר, עיין מ"ש להלן שו' 49–50, ד"ה ובמכילתא. ובמכילתא הנ"ל נתמעט הבשר שבתוכם מכלל בשר, וכאן נתמעטו הם עצמם מכלל עצמות. ובכי"ל בתוספתא כאן: השורף את העצמות והמחתך בגידים ובקרנים הרי עובר בלא תעשה. ובירושלמי כאן פ"ז ה"ט, ל"ה ע"א: ר' אימי בשם ר' לעזר מה טעם אמרו (במשנתנו פ"ז מ"י) העצמות והגידין והנותר ישרפו בששה עשר, שהשורף יש בו משום שובר וכו', על דעתיה דר' יוחנן וישרף וימנה? מפני אבדן קדשים. ועיין בבלי פ"ד ב'. ואעפ"י שלעניין שריפת עצמות יש לגירסת כי"ל קיום מן הירושלמי, אבל קשה להניח שגידין הקשים דינם כעצמות לעניין שבירה, וצ"ע. ועיין מ"ש להלן בסמוך.