תוספתא כפשוטה על פסחים ח:א
תוספתא כפשוטה על פסחים · Tosefta Kifshutah on Pesachim 8:1
Open in the reader →11. אילו עושין את השני הזבין והזבות הנדות והיולדות וכו'. בבלי צ"ג א', והעמידוה כר' יוסי (להלן ה"י) הסובר ששוחטין פסח שני על האשה בפני עצמה. ובספרי בהעלותך פי' ס"ט, עמ' 64: כי יהיה טמא לנפש, אין לי אלא טמא מת, שאר טמאים מנין, ת"ל או בדרך רחוקה, הרי אתה דן בנין אב מבין שניהם וכו'. ועיין בירושלמי רפ"ט, ל"ו ע"ג, ובבבלי ס"ז א', ובסוגיין צ"ג א'. ולהלן בירושלמי שם: טמא לנפש אין לי אלא טמא לנפש טמא זיבה וטמא צרעת מנין, ת"ל טמא מת ריבה. ובספרי זוטא, עמ' 259: טמאים לנפש אדם. אין בתוכן לא זבין, ולא מצורעין. ובבבלי ס"ט ב': יכול לא יהא ענוש כרת אלא שהיה טהור וכו', ערל וטמא שרץ ושאר כל הטמאים מנין, ת"ל והאיש. ועיין בתרגום יונתן בהעלותך פ"ט, י', ומ"ש להלן. וכל הברייתא בשם התוספתא בילקוט ת"ת כ"י בהעלותך ט', י'.
21-3. האנוסין והשוגגין והמזידין והמצורעין ובועלי נדות ומי שהיה טמא או בדרך רחוקה וכו'. וכ"ה בילקוט ת"ת כ"י הנ"ל. אבל בבבלי הנ"ל הסדר יותר מתוקן, ושנו שם מצורעין ובועלי נדות ברישא אצל הזבין והזבות. ובכי"ל חסר "והמזידין", וכן ליתא במשנתנו רפ"ט, והשלימוה האמוראים בירושלמי רפ"ט (ע"פ תני ר' חייא) ובבבלי צ"ב ב', עיין מ"ש להלן.
33-4. אם כן למה נאמ' טמא או בדרך רחוקה שבא הכת' לפוטרו מן ההכרת. בילקוט ת"ת הנ"ל: לפטרן מן הכרת. ובמשנתנו רפ"ט: מי שהיה טמא, או בדרך רחוקה, לא עשה את הראשון יעשה את השני, שגג או נאנס לא עשה את הראשון יעשה את השני, א"כ למה נאמר טמא או בדרך רחוקה שאלו פטורין מן ההכרת ואלו חייבין בהכרת. ופירש הר"מ בפיה"מ ובחיבורו פ"ה מה' קרבן פסח ה"ב, שדווקא מי שהיה טמא ולא היה יכול להטהר ולהכנס לעזרה, דינו כאילו היה בדרך רחוקה, ופטור מן ההכרת, אפילו לא עשה את השני במזיד, אבל שוגג או אנוס, או טמא שהיה יכול לתקן את עצמו, חייב כרת אם לא עשה את השני במזיד. ומזיד בראשון חייב כרת, אפילו שגג בשני. 1 ועיין מ"ש הר"מ בסה"מ עשין סי' נ"ז, בהערות הגר"ח הילר ז"ל, הוצ' שניה, עמ' נ"ב, ומ"ש במרכבת המשנה ח"ג פ"ה מה' קרבן פסח ה"ד. ועיין מ"ש הגרי"פ פערלא במניין המצות לרס"ג ח"א, ר"מ ע"א וע"ג ואילך. וכ"ה במאירי בריש פ"ט, ועיין בהשגות הראב"ד. ובאו"ש על הר"מ שם הוכיח מן הירושלמי כפירוש הר"מ, ומה שאמרו בירושלמי רפ"ט: ואילו חייבין בכרת, מה אית לך חייב כרת לא מזיד, ומוכח שבשוגג או אנוס בראשון לא יתכן חיוב כרת הוא כמ"ד שאין חיוב כרת בשני, אם לא נתחייב בראשון, עיין להלן, שו' 25–26, ד"ה ר' חנינא. ועיין מ"ש להלן, שו' 8–9, ד"ה ובירושלמי וד"ה וכן.