תוספתא כפשוטה על פסחים ח:ב

14-5. ר' עקיבא אומ' נאמ' טמא נפש ונאמ' דרך רחוקה, מה טמא נפש רוצה לעשות ואין יכול וכו'. במשנתנו פ"ט מ"ב: איזו היא דרך רחוקה, מן המודיעים ולחוץ וכמדתה לכל רוח דברי ר' עקיבא. ר' אליעזר אומר מאסקופת העזרה ולחוץ. ומפרשת הברייתא שר' עקיבא למד דרך רחוקה מטמא, מה טמא אפילו רוצה אינו יכול, אף דרך רחוקה היא כזו שאינו יכול להגיע לירושלים. ונחלקו אמוראים בירושלמי (פ"ט רה"ב, ל"ו ע"ד) ובבבלי (צ"ג ב') אם הוא צריך להיות רחוק עד שלא יוכל להגיע עד שעת אכילה (הלילה), או אם אפילו רחוק עד שאינו יכול להגיע עד שעת שחיטה, אף היא דרך רחוקה. ועיין ספרי בהעלותך פי' ס"ט, עמ' 64, ובבלי צ"ג רע"א ובתוספות שם ד"ה ה"ג. ועיין ספרי זוטא, עמ' 260, ומ"ש להלן.

27. מה רחוק מקום האמור במעשר חוץ למקום אכילתו וכו'. וכ"ה בספרי הנ"ל ובבלי צ"ד ב'. ועיין בירושלמי פ"ו ה"ג, ל"ג רע"ג, ומ"ש בירושלמי כפשוטו, עמ' 473. ותנא זה חולק על משנתנו הנ"ל בדעת ר' אליעזר. וסובר ר' אליעזר שאם היה מחוץ לירושלים אפילו אמה אחת היא דרך רחוקה. ועיין בתוספ' הר"ש משנץ צ"ד ב' ד"ה אף כאן.

38-9. ר' יוסה בי ר' יהודה אומ' חוץ למקום עשייתו. וכ"ה בד. ובבבלי הנ"ל: ר' יוסי בר' יהודה אומר משום ר' אליעזר חוץ לעשייתו. ובכי"ל: ר' יוסי בר' עקיבא או' חוץ למקום עשייתו, והיא היא, עיין בבלי כאן קי"ג סע"ב. ובכי"ע: ר' יהודה אומ' חוץ למקום עשייתו. וכן בספרי הנ"ל: ר' יהודה אומר משמו נאמר ריחוק מקום במעשר וכו', אף ריחוק מקום הנאמר בפסח חוץ למקום הכשירו, ואיזה מקום הכשירו, מפתח העזרה ולפנים. וסתם משנתנו כר' יהודה. וכן בתרגום יונתן בהעלותך פ"ט, י': והוה בר מן סקיף משכנא. ועיין בתוספ' הר"ש הנ"ל, ובתוספות שם. ובירושלמי פ"ו ה"ב, ל"ג ע"ב: מאסקופת העזרה ולחוץ. אמ' ר' יוחנן לא אמר ר' אליעזר אלא לפוטרו מן ההכרת. ופירש לנכון באו"ש פ"ה מה' קרבן פסח ה"ב שהכוונה שאינו חייב כרת אפילו אם לא עשה את השני במזיד, שהרי היה בדרך רחוקה בפסח ראשון. וכמו שמבאר ר' יוחנן עצמו בפ"ט ה"ב, ל"ו ע"ד: כשהוא מזהיר (כלומר, לעשות פסח שני) הוא מזכיר רחוקה (במדבר פ"ט, י'), כשהוא עונש (כ"ה בכי"ל, ולפנינו בטעות הדפוס: אונס) אינו מזכיר רחוקה (שם י"ג), כלומר, אינו אומר אלא "ובדרך לא היה", והיינו אפילו דרך כל שהוא, אפילו מחוץ לאיסקופת העזרה אינו חייב בכרת אם לא עשה את השני אפילו במזיד, והוא כשיטת הר"מ הנ"ל לעיל, שו' 3–4, ד"ה אם כן. וכן בספרי זוטא, עמ' 260: "ובדרך לא היה. היכן היה בבית המטבחים. ר' אליעזר אומר את שהוא בבית המטבחים חייב בהכרת. ר' עקיבא אומר כל שהוא מן המודעים ולחוץ פטור מן ההכרת", אבל אם לא היה מן המודעים ולחוץ, אעפ"י שאינו יכול להכנס לירושלים, מפני הדרך שהיתה חסומה, 2 עיין ירושלמי פ"ט ה"ב, ל"ו ע"ד, ובבלי צ"ד א'. הרי הוא כשאר אונסים וחייב כרת אם לא עשה את השני במזיד, שהרי לא היה בדרך בראשון, וכשיטת הר"מ בפיה"מ פ"ט מ"ב ובחיבורו פ"ב מה' קרבן פסח ה"ב, וכבאורו בה"ט שם. ועיין מ"ש בירושלמי כפשוטו, עמ' 509. ועיין בספרי בהעלותך פי' ע', עמ' 66, ומוכח שם שלדברי ר"ע, אם לא היה בדרך רחוקה (אעפ"י שהיה אנוס) והזיד אח"כ חייב כרת, עיי"ש. ועיין בספרי דבי רב שם, ס"ז ע"ג.