תוספתא כפשוטה על פסחים ח:ג

19-10. אמ' ר' יוסה לפיכך נקוד על הי, כלומ' לא מפני שהיא רחוקה ודיי, אלא מאסקופת העזרה ולחוץ. פיסקא ממשנתנו פ"ט סמ"ב. ועיין אבות דר"ן נו"א פל"ד, נ' סע"ב, נו"ב פל"ז, מ"ט סע"א, מדרש משלי פכ"ו, כ"ט, הוצ' בובר, נ' ע"א, מס' סופרים פ"ו ה"ג, הוצ' היגר, עמ' קס"ו ובציונים שם. ובמדרש במ"ר פ"ג, י"ג: או בדרך רחוקה לכם, נקוד על חי"ת של רחוקה וכו', וצ"ל: על הי"ת וכו' (עיין מ"ש בתרביץ ש"כ, עמ' 110) וכן בכי"א שם: על ה"א של רחוקה. והכוונה כאן שהנקודה כוונתה "תן דעתך", כלומר אין רחוקה במשמעותה הרגיל, שהיא רחוקה ממש, עיין מ"ש בספרי היליניסמוס בא"י היהודית (אנגלית), עמ' 45. ובירושלמי פ"ט סה"ב, ל"ו ע"ד: ה"א שברחוקה נקוד. איש רחוק ואין דרך רחוקה. והפיסקא איש רחוק וכו', היא תשובת החכמים לר' יוסי, כפירושו של בעל ק"ע. וכן בספרי בהעלותך פי' ס"ט, עמ' 64: נקוד על הה"א, שאפילו בדרך קרובה והוא טמא, לא היה עושה עמהם את הפסח. ופירש רבינו הלל (לפי ספרי דבי רב שם, ס"ה סע"ב) לרבות שאר טמאים, והנקודה באה ללמד שאם האיש רחוק (כגון שהוא בעל קרי), אעפ"י שהדרך קרובה עושה פסח שני (עיין בספרי דבי רב הנ"ל). ועיין בבלי צ"ג סע"ב וברש"י שם. ועיין בפי' הרמב"ן בהעלותך שם.

210-11. ר' יוסה הגלילי או' דרך רחוקה שומע אני מהלך יום אחד או שני ימים או שלשה ימים וכו'. וכ"ה בד. ובכי"ע ובכי"ל: שומע אני מהלך שני ימים ומהלך (בכי"ל: או מהלך) שלשה ימים וכו'. וכן ברש"י צ"ד סע"ב: ה"ג בתוספתא ר' יוסי הגלילי אומר דרך רחוקה שומע אני מהלך שנים ושלושה ימים וכו'. ועיין גם בתוספות ובתוספ' הר"ש שם. ומגירסא זו משמע שמהלך יום אחד אינה דרך רחוקה, אבל לפי הגירסא שלנו מוכח שאף מהלך יום אחד נקרא בדרך כלל "דרך רחוקה". וכן בשו"ת הגאונים חמדה גנוזה סי' ל"ו (נעתקה בשו"ת הרדב"ז ח"א סי' תל"ה): שמצאנו בדרך רחוקה שאמרו חכמים מהלך יום אחד . ועיין תוספ' רי"ד כתובות ק"י ב'. ועיין תוספ' מו"ק כ"א ב' ד"ה מקום, בה"ג ד"ו, מ"ב סע"ב, ד"ב, עמ' 207, פי' ר"ש בן היתום שם, עמ' 108, ובהערה 9 שם. ולמ"ד בשעת שחיטה (עיין לעיל, שו' 4–5, ד"ה ר"ע) ברור שאפילו מהלך יום אחד היא דרך רחוקה. ובבבלי צ"ד סע"ב: 3 לפי דפוסים ישנים, ילקוט וכ"י ב', עיין דק"ס. שומע אני שנים ושלשה פרסאות ת"ל רחוקה אפילו פסיעה אחת. וכן היתה הגירסא גם לפני רש"י ותוספות אלא שהגיהו ע"פ התוספתא כאן. ולפי גירסא זו אינו מבורר אם הכוונה לפסיעה אחת מירושלים, או מן העזרה. וביוחסין השלם (67 ע"ב): וכן בפרק מי שהיה טמא או בדרך רחוקה המשנה זוכרת ר' יוסי שהוא בן חלפתא, והברייתא שם זוכרת ר' יוסי הגלילי, כי שניהם בדעת אחת, וכן בתוספתא דפסחים בפרק ח' זוכר ר' יוסי ור' יוסי הגלילי בדעת אחת.