תוספתא כפשוטה על ראש השנה א:יב

139-40. וכן אתה מוצא בעומר של מן אם בא בזמנו מיד הוא כלה, ואם לאו מתעכב הוא לשלשה ימים. וכ"ה בכי"ע. ובד ובכי"ל: אם בא חדש 20 עיין מ"ש לעיל, שו' 13–14, ד"ה כל קרבנות. בזמנו וכו', כלומר אם נתקדש תשרי ביום ל'. ולפי פשוטה של תוספתא משמע שלא היה מן יורד ביו"ט (עיין להלן), ובערב ר"ה היו מכינים לשלשה ימים, שהרי ביום ל' לא לקטו שמא יבואו עדים ויתקדש למפרע, ואם לא באו עדים לא יוכלו ללקוט גם ביום ל"א שהוא ר"ה, ונמצא המן מתעכב בידם שלשה ימים, כפירוש בעל תוספות בכורים. וכן משמע מן הלשון "עומר של מן" שמדברים במן שהיה בידיהם, ואם בא חודש בזמנו היה העומר המיותר שבידיהם כלה מיד, 21 והוא הדין המן שבחוץ שירד בבוקר לפני שקידשו את החודש, וכשקידשוהו מיד כלה מן הארץ, לרבות גם המן שבכליהם שהכינו למחר. שהרי יוכלו ללקוט למחר. וכבר העירו האחרונים 22 עיין בס' זרע אברהם להגר"מ זעמבא הי"ד סי' ו', אות כ"ב. שמכאן מוכח שלא כשיטת רב סעדיה הסובר שלשיטת חז"ל קידשו במדבר ע"פ החשבון. ולעצם העניין אם המן ירד ביו"ט, עיין במכילתא בשלח, ויסע ספ"ד, עמ' 169 (ובתוספות עירובין ל"ח ב', ביצה ב' ב', פסחים קט"ז א' שציין הורוביץ שם), בסדור רב עמרם, כ"ו ע"ב, בס' העתים עמ' 218, ובהערות שם, בס' הפרדס לרש"י הוצ' הרח"י עהרענרייך, עמ' קצ"ד ואילך, ובהערות שם, ובהוספה לבה"ג, עמ' 142 (עיין מ"ש הר"ש אלבק בס' האשכול ח"א, עמ' 64). ועיין מ"ש הגר"מ זעמבא (הנ"ל בהע' 22) על התוספתא כאן שפירשה ע"פ השיטה שמן היה יורד ביו"ט (ודווקא ביו"ט שחל להיות ע"ש לא ירד המן), עיי"ש. ועיין במשך חכמה להגרמ"ש מדווינסק בשלח, מ' ע"ד.

240-41. אמ' ר' עקיבא אמרה תורה הבא עומר שעורין בפסח שהו פרק שעורין וכו'. כ"ה ("פרק שעורין") בד, בכי"ע ובכי"ל (בשניהם: שעורים). וכ"ה לעיל סוכה ספ"ג, שו' 72, בכל הנוסחאות. ובספרי פנחס פי' ק"נ, עמ' 196, וירושלמי כאן פ"א ה"ג, נ"ז ע"ב, לא נזכר הטעם "שהוא פרק שעורין", "שהוא פרק אילן" וכו'. ובבבלי ט"ז א': תניא אמר ר' יהודה משום ר' עקיבא מפני מה אמרה תורה הביאו עומר בפסח מפני שהפסח זמן תבואה הוא, אמר הקב"ה הביאו לפני עומר בפסח כדי שתתברך לכם תבואה שבשדות וכו'. וברשב"ץ כאן ט"ז א' ד"ה בארבעה פרקים: וכן מצאתי בתוספתא דתניא התם אמרה תורה הבא שעורים בפסח שהוא פרק שעורים שתתברך עליך תבואה וכו', מדתלי טעמא בפרקן, משמע דאינו נדון באותו פרק אלא מי שהגיע פרקו, ותבואה דקתני ברישא, היינו אותה תבואה שהיא מתברכת וכו'. ועיין להלן.

342. הבא חטים בכורים בעצרת וכו'. וכ"ה בכי"ע ובירושלמי. וכע"ז לעיל סוכה ספ"ג הנ"ל. ובספרי: ונאמר הביאו בכורים וכו'. ובד ובכי"ל: הבא חטים ובכורים . ולפי גירסא זו היה אפשר לפרש שהכוונה גם לשתי הלחם וגם לשאר בכורים של פירות (עיין מ"ש לעיל ח"ב, עמ' 849, הערה 68). ובבבלי: הביאו שתי הלחם בעצרת וכו'. ועיין מ"ש להלן בשם רש"י והרשב"ץ. ובפי' הרמב"ם בסוגיין: ומה ענין פירות האילן לשתי הלחם, יש לומר שהשם דומה לפירות האילן, שפירות האילן נקראו בכורים וכו'. ועיין צפנת פענח פ"ד מה' קידוש החדש ה"ג.

442-43. שהוא פרק אילן כדי שיתברכו עליך פירות אילן. וכ"ה בד, בכי"ל ובסוכה הנ"ל. ובספרי ובירושלמי הנ"ל חסר "שהוא פרק אילן". ובבבלי: מפני שעצרת זמן פירות האילן הוא. ופירש"י: ואני שמעתי דר' יהודה לטעמיה וכו', דאמר בסנהדרין (ע' ב') עץ שאכל אדם הראשון חטה היתה. ועיין ברכות מ' א'. ועיין מ"ש לעיל בשם פי' הרמב"ם. ובכי"ע כאן וסוכה הנ"ל: שהוא פרק חיטים שתתברך (שיתברכו) עליך פירות האילן. וכן ברשב"ץ הנ"ל: הבא חטים שחוא פרק חטין שיתברכו עליך פירות האילן וכו', ותבואה דקתני ברישא היינו אותה תבואה שהיא מתברכת (כלומר, שעורים) ופירות דקתני בסיפא חטין נמי בכללן שהיא מרצה בעצמה ועל פירות האילן וצ"ע. ועיין בריטב"א ט"ז א' ד"ה תניא. ועיין ירושלמי סנהדרין פ"י ה"ב, כ"ט רע"ב, בבלי ב"ב קמ"ז סע"א, ותשה"ג שערי תשובה סי' פ"ה.

543. הבא ניסוך המים בחג כדי שיתברכו וכו'. וכ"ה בד. ובכי"ע ובכי"ל: בחג שהוא פרק גשמים שיתברכו עליך גשמים. ובבבלי הנ"ל: ומפני מה אמרה תורה נסכו מים בחג מפני שהחג זמן גשמי שנה הוא וכו' (כ"ה בכי"י ובראשונים, עיין דק"ס, עמ' 29, הערה א'). ועיין מ"ש לעיל סוכה ספ"ג הנ"ל.

643-44. אמרו לפניו מלכיות וכו'. בבלי ט"ז א' הנ"ל.

744-45. מלכיות כדי שתמליכוהו עליהם. זכרונות כדי שיבא זכרונכם לטובה לפניו. בד: מלכיות כדי שתמליכוני עליכם וכו'. וכע"ז בבבלי הנ"ל, ועיין בדק"ס, עמ' 29, הערה ג'. ובכי"ע: אמרו לפניו מלכיות שתמליכהו על כל מעשיו, זכרונות שיעלה זכרוניכם לפניו לטובה. ובכי"ל: מלכיות שתמליכהו על מעשה ידיו, זכרונות שיעלה זכרונך לטובה לפניו. וכגי' כי"ל מעתיק בשם התוספתא ברשב"א 23 עיין עכשיו בהוצאה המשובחת של ר"ז דימיטרובסקי, עמ' 73. ט"ז א' (אלא ששם חסר "לטובה") ובריטב"א שם ד"ה ובמה (אלא ששם: זכרונך לפניו לטובה). ובספרי בהעלותך פי' ע"ז, עמ' 71: אלא המליכהו עליך תחילה, ואחר כך בקש מלפניו רחמים כדי שתזכר לו, ועיי"ש בשנו"ס ובספרי הגאונים שנביא להלן. ושם השאלה היא למה אומרים מלכיות תחילה לפני זכרונות, ותירצו: המליכהו תחילה, כעין משנת ברכות פ"ב מ"ב.

845-46. שופרות כדי שתעלה תפלתכם בתרועה לפניו. וכ"ה בד. ובכי"ע: ושופרות שתעלה תפילתך בתרועה לפניו. ובכי"ל: שופרות שתבוא תפלתך בתרועה לפניו. וכ"ה ברשב"א הנ"ל. ובריטב"א הנ"ל: שתעלה תפלתך לפניו בתרועה וכו', וכך לשון התוספתא שופרות כדי שתעלה תפלתכם בתרועה, כלומר בהזכרת תרועה, והיינו נמי זכרון תרועה. וכן בסדור רש"י סי' ק"ס, עמ' 72: ושופרות שתעלה תפילתכם בתרועה לפניי. תוספתא. וכ"ה במחז"ו, עמ' 350, ושם: בתרועה לפניו. ובבבלי הנ"ל: במה בשופר. ולא נתבאר הטעם של שופרות, 24 ועיין היטב בס' הישר לר"ת הוצ' מק"נ סי' ס"ח, אות ה', עמ' 159, ובהע' ג' שם. ולפיכך הביאו הראשונים הנ"ל את הביאור מן התוספתא. ועיין בס' הפרדס לרש"י סי' קע"א, הוצ' הרח"י עהרענרייך זצוק"ל, עמ' רי"ז, 25 ד' קושטא, מ"ב ע"א. ועיין בהערת ר"ז דימיטרובסקי הנ"ל לרשב"א, עמ' 72, הע' 829. שנתן פירוש אחר (שלא כתוספתא וספרי). ובשלטה"ג פ"א סי' תתקל"ד מביא בשם הריא"ז: שופרות שתתנו לב ותצפו ליום הדין ולימות המשיח, ובמה בשופר. ופירש רבינו ע"פ הספרי בהעלותך, עמ' 72 הנ"ל: ובמה בשופר של חירות, ואין שופר אלא של חירות, שנאמ' והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול וכו'. והביאוהו בנוסחא מתוקנת בשאילתות כ"י (לפי תרביץ ש"י, עמ' 202 ואילך), בהלכות פסוקות הוצ' ר"ס ששון, עמ' י"ח, בה"ג ד"ו ריש ה' ר"ה, ל"ז ע"ג, ד"ב, עמ' 147. ועיין גם בעקידה שער ס"ז רפ"ה. ובשאילתות הנ"ל (וכע"ז בסדר רב עמרם, מ"ה סע"ב): ומה ראו חכמים לומר מלכיות ואחר כך זכרונות ושופרות, אמ' הקב"ה לישראל המליכוני עליכם תחלה כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה, ובמה בשופר של חירות דכתי' והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול וכו'.