תוספתא כפשוטה על ראש השנה ב:א

11. קדשו את החדש בזמנו ונמצאו עדיו זוממין הרי זה מקודש. בתו"כ אמור פ"י ה"ב, ק' ע"א, כי"ר הוצ' הר"א פינקלשטין, עמ' תמ"ד: קידשוהו שלא בעדים, 1 עיין פסיקתא רבתי ריש פי' מ"א, הוצ' רמא"ש, קע"ב ע"ב. או שבאו העדים והעידו ונמצאו זוממין מנין שהוא מקודש תלמוד לומר אשר תקראו אתם (כ"ה בכי"ר) מועדי, אם קריתם אתם מועדי, ואם לאו אינן מועדי. ועיין במשנתנו פ"ב מ"ט. ובירושלמי שם ה"ח, נ"ח ע"ב: יודעין היינו שאם קידשוהו שלא בעדים שהוא מקודש, ומה בא להעיד שאם קידשוהו ואח"כ נמצאו העדים זוממין הרי זה מקודש. ועיין שם בפ"ג ה"א, נ"ח סע"ג, ושביעית פ"י ה"ב, ל"ט ע"ג. ובפי' הרש"ס שם, קס"ד סע"ד: קדשוהו. ביום שלשים וכו', והכי תני בתוספתא דר"ה קדשו את החדש בזמנו, ונמצאו עדים זוממין ה"ז מקודש, וזמנו היינו יום ל'. ונראה שנקטו בזמנו לרבותא שאעפ"י שהוזמו העדים, והייתי יכול לומר שבטל הקדוש, ונמצא מעובר ממילא, מ"מ הקידוש קיים. ובס' מלחמות לסלמון בן ירוחים, הוצ' דוידסון, עמ' 76: כתוב בתורת כהנים קדשו את החדש בזמנו, ונמצאו עדיו זוממין וכו', וטעה והעתיק את לשון התוספתא. ועיין ר"מ פ"ב מה' קידוש החודש ה"ב ובצפנת פענח שם, שם פ"ג הט"ו, בלחם משנה ובמרכבת המשנה שם, ובס' אגן הסהר להגרא"ח צימערמאן, עמ' רכ"ג ואילך.

21-2. קדשוהו בלילה אינו מקודש. ופירשו במכילתא דרשב"י (בא י"ג, י'), עמ' 42: ומנין שאין מעברין את החדש אלא ביום, ואין מקדשין את החדש אלא ביום ת"ל מימים ימימה. וכן מעתיק בס' המצות להר"מ עשה קנ"ג, 2 בהוצאות העתיקות של סה"מ: שאין מעברין ואין מקדשין את החדש אלא ביום וכו', ואפשר היה לפרש שאין מעברין את השנה ואין מקדשין את החודש וכו'. אבל הואיל ובמכילתא דרשב"י ובמה"ג הגירסא מכוונת, הרי ברור שבסה"מ בדפוסים ישנים ישנה השמטה בנוסח. ועיין גם בחינוך מצוה ד'. הוצ' הגר"ח הילר (ירושלים תש"ו), ע"ד ע"ב. ובבבלי סנהדרין י"א ב': ואין מקדשין את החדש אלא ביום, ואם קידשוהו בלילה אינו מקודש. א"ר אבא וכו', וכתיב כי חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב, מה משפט ביום אף קידוש החדש ביום. ועיין בבלי כאן כ"ה ב', ובמכילתין אינו מוכח אלא שאין מקדשין אותו לכתחילה ביום, אבל בסנהדרין לומד מכאן שאפילו בדיעבד אינו מקודש. ובחי' הרמב"ן ב"ב קי"ג ב' ד"ה ואימא הכי נמי הוכיח מסנהדרין הנ"ל, שאם דן בלילה אפילו בדיעבד אינו דין, שאם לא כן מניין לנו שאם קדשו בלילה אפילו בדיעבד אינו מקודש. ועיין גם בחי' הרשב"א שם. ועיין ריטב"א שם קי"ד א' ובנימוקי יוסף שם, ובחי' הר"ן לסנהדרין במקומו. ועיין בהעמק שאלה להנצי"ב בא סי' מ"ו, אות ד', שהביא את סה"מ להר"מ הנ"ל, עיין מש"ש. ברם בירושלמי סנהדרין פ"ד ה"ו, כ"ב ע"ב, מפורש שאם דן בלילה דינו דין בדיעבד, עיין בראשונים הנ"ל, וממילא לוא היינו לומדים ממשפט, היה מקודש בדיעבד. אבל מן הפסוק ושמרת את החקה הזאת למועדה מימים ימימה, מוכח שאפילו בדיעבד מעכב, שהרי חקה כתיב בה, ומעכב. וכן בירושלמי שביעית פ"י, נוסח הרש"ס, קס"ד סע"א: תני קדשוהו בלילה, קודם לזמנו, או אחר עיבורו יום אחד, יכול יהא מקודש ת"ל אלה הם מועדי, אין אלו מועדי. ובפי' הרש"ס שם: ה"ג בת"כ קדשוהו בלילה קדשוהו לפני זמנו וכו'. ואית ספרים דלא גרסי הכא בהדי אינך קדשוהו בלילה, משום דלא נפקא מהאי קרא אלא מדכתיב תקעו בחודש שופר וכו'. ואעפ"י שלפנינו בתו"כ ליתא "קדשוהו בלילה", מ"מ ברור שהרש"ס לא בדה כן מלבו. וכוונת התו"כ לדרשה הנ"ל "למועדה מימים ימימה" שאין מקדשין בלילה, ואם קדשוהו בלילה אין אלה מועדי. ועיין בתו"כ אמור שם פ"ט ה"ד, צ"ט ע"ד (לעניין עיבור השנה בלילה), ואף שם הרמז הוא לדרשה של מימים ימימה שאנו למדים משם גם עיבור שנים וגם קידוש ירחים, ובין אם עברו את השנה בלילה ובין אם קדשו את החודש בלילה אין אלה מועדיי. אבל דרשת התו"כ ברפ"י שם אינה שייכת לכאן, ושם אינן מועדות משום שלא הספיקו לקדש מבעוד יום.

32. קדשוהו אנוסין שוגגין מזידין ומוטעין הרי זה מקודש. וכ"ה בד, בכי"ע ובס' מלחמות לסלמון הנ"ל. ובכי"ל חסר "מזידין", וכנוסח כי"ל כ"ה גם בתו"כ אמור פ"י ה"ג, ק' ע"א, ולעיל שם פ"ט לעניין עיבור השנה. וכן מעתיק הר"מ בסה"מ עשה קנ"ג הנ"ל ובחיבורו ספ"ב מה' קידוש החדש, ועיי"ש בהגה"מ ובהערות הגר"ח הילר לס' המצות הנ"ל. ומסתבר יותר שהר"מ גרס כן גם בבבלי. וכן העתיק רבינו יונה בסנהדרין י' ב': כדאמר בפ' אם אינן מכירין וכו' אפילו שוגגין, ואפי' אנוסין ואפי' מוטעין. ולפנינו בבבלי כ"ה א' אין "אנוסין" אבל יש שם "מזידין", 3 ובס' מקור חיים לר"ש צרצה פרש' בא, ל"ו ע"ד: ובירושלמי מוכח מן הפרשה עצמה החדש הזה לכם ראש חדשים, ראשון הוא לכם וגו', מדכתיב לכם שני פעמים, אפילו מזידים אפילו שוגגים. ובפרשת אמור שם, ע"ט ע"ב: ובירושלמי וכו' לכם אפילו מוטעים, לכם אפילו מזידים. כלומר, שיודעין את האמת אלא שמעברין בכוונה לצורך שלא יפול יוה"כ ביום ו' או ביום א' וכדומה, עיין בח"ד ובתכ"מ.

43-4. קדשוהו לפני זמנו או לאחר עיבורו, פחות משלשים יום או יתר על שלשים יום, יכול יהא מקודש ת"ל חודש אין פחות משלשים. וכע"ז בד ובכי"ע (אלא שבד: ת"ל חדש). ובכי"ל: או לאחר עיבורו יכול יהא מקודש ת"ל חדש (כגי' ד) וכו', ומה שבנתים חסר שם. וכן בפי' הרש"ס לירושלמי שביעית, קס"ד ע"א: והכי תניא בתוספתא דר"ה בפ"ב, דתניא התם קדשוהו לפני זמנו או לאחר עיבורו יום א' יכול יהא מקודש ת"ל חדש, ואין חדש פחות משלשים יום. וכגי' כי"ל היתה גם לפני סלמון בס' מלחמות, עמ' 76 הנ"ל. 4 וכבר הראינו לעיל בפנים, שו' 1, סד"ה קדשו, שהקראי טעה וייחס את דברי התוספתא לתו"כ. מעתה ברור שצדק בעל תוספות בכורים שפירש שהמלים "פחות משלשים יום או יתר על שלשים יום" הוא פירוש ל"לפני זמנו או לאחר עיבורו", וצ"ל: או יתר על שלשים וא' יום. ובירושלמי שביעית פ"י ה"ב, ל"ט ע"ג (ובמקבילות בר"ה פ"ג, נדרים פ"ו, סנהדרין פ"א): לפני זמנו עשרים ותשעה יום, לאחר עיבורו שלשים ושנים יום. ובבא זו דבוקה לשלפניה, ופירושה אעפ"י שאמרו קדשוהו אנוסין שוגגין מזידין ומוטעין הרי זה מקודש, הני מילי בשקדשוהו ביום ל' או ביום ל"א, אבל אם קדשוהו ביום כ"ט אינו מקודש, מפני שהתורה אמרה [עלת] חדש [בחדשו], 5 כן שעד לנכון הרמ"מ כשר בתו"ש (ח"א) בא י"ב, עמ' 46, הע' כ"ג. ובתרגום אונקלוס שם (במדבר כ"ח, י"ד): עלת ריש ירחא באתחדתותה. וכן בס' העיבור לר"א בר חייא הנשיא, עמ' 34: עולת החדש אתם חייבים בה בעת חדושו וכו', 6 וכן פירשו רוב המפרשים, עיין בחזקוני, בפי' ר"י בכור שור (הצופה ההגרי שי"ב, עמ' 78), ועוד, ודלא כראב"ע שם במקומו. ועיין במאמר העיבור להר"מ מאמר א' פ"ב, הוצ' דוננער, עמ' ט"ז, בחיבורו רפ"א מה' קידוש החודש ובס' יריאים סוף מצוה ק"ג, יריאים השלם סי' רנ"ט, קי"ט ע"א. ואין חדש פחות מל' יום, וביום כ"ט עדיין הישן שולט, עיין בבלי כ"ה א', ובמאירי שם, עמ' 66, סד"ה קבעו. ועיין בתו"כ הנ"ל ה"ד, ובראב"ד שם, ק' ע"א, ובמיוחס להר"ש, צ"ד ע"א. 7 כנראה שצ"ל שם "ביום כ"ט" (במקום "ביום כ"ח"), עיין בפי' הראב"ד שם. ועיין בפי' הרש"ס שביעית, קס"ד סע"א הנ"ל. ולהלן מפרש שכשם שאין מקדשין אותו לפני זמנו כך אין מקדשין אותו לאחר עיבורו.