תוספתא כפשוטה על ראש השנה ב:ב

14-6. לא נראית לבנה לשני ימים יכול יקדשוהו לאחר שני ימים ת"ל יום אין לו אלא יום אחד בלבד. בראב"ד ובמיוחס להר"ש הנ"ל מציינים למכילתא בא פ"ב, עמ' 8: אי מה שנה אחד מי"ב בה, אף חדש אחד מי"ב בו, 8 כלומר, ויעשו פעם ב' ימים ר"ח, ופעם שלשה ימים, כשנראה החדש ביום ל"ב. ושמא פירושו שנעבר את החודש אחד מי"ב בו, וממילא לא נצטרך לעבר את השנה, והרשות ביד ב"ד לבחור או בעיבור השנה, או בעיבור החדש אחד מי"ב בו, כשם שעושים עכשיו אומות העולם. וע"ז משיב ר' יצחק להלן שם: אם אמרת כן, כבר הלבנה באמצע רקיע, כלומר, ונמצא שאנו מונים לחמה, ולא ללבנה. ת"ל ובחמשה עשר יום לחדש הזה (ויקרא כ"ג, ו'), יום לחדש אתה מעברו אי אתה מעבר א' מי"ב בו. ואף שמתוך ההמשך שם מוכח שהכוונה יכול שנעשה בקביעות כן, מ"מ למדנו מן הכתוב שאין מעברין יותר מיום אחד. ועיין מ"ש בפי' הרש"ס הנ"ל, קס"ד ע"ד. ובכל פנים אין הברייתא שלנו עניין לתו"כ שם ה"ה והבבלי כ' א', וכאן אין מדברים כלל בעיבור לצורך, אלא בעיבור במקום שהחדשים שעברו היו חסרים, והלבנה נראית ביום ל"ב. ועיין בפירוש המיוחס להר"ש לתו"כ הנ"ל, צ"ד רע"ב.