תוספתא כפשוטה על ראש השנה ב:י

139-40. ר' יהודה או' ר' ליעזר או' שבתון, אומ' קדושת היום, זכרון אילו זכרונות וכו'. וכן בד: ר' יהודה אומר ר' אליעזר שבתון זו ("זו" גם בכי"ע ובכי"ל) קדושת היום וכו'. ובמקבילה שבבבלי ל"ב א' לא נזכר ר' יהודה, אבל הברייתא היא בתו"כ אמור ריש פרש' י"א, ק"א ע"ג (כי"ר, הוצ' ר"א פינקלשטין, עמ' תנ"א), וסתם ספרא ר' יהודה. ועיין פירושה להלן.

241. תרועה, אילו שופרות. מקרא קדש, קדשהו. כ"ה בכל הנוסחאות ובמקבילות. ובכי"ו בטעות: תקיעה אילו שופרות. והדרשה שלנו נסמכה לויקרא כ"ג, כ"ד: בחדש השביעי באחד לחדש יהיה לכם שבתון זכרון תרועה מקרא קדש כל מלאכת עבדה לא תעשו וכו'. ומפרש ר' אליעזר "שבתון" זו קדושת היום 50 כלומר, אומר בתפילה "אתה בחרתנו", כפירוש הר"ח. ועיין במיוחס להר"ש לתו"כ שם, צ"ו ע"א, ומ"ש לעיל ח"א, עמ' 36, שו' 43 ואילך. והיא היא. וכו', ומקרא קודש קדשיהו בעשיית מלאכה, כמפורש בנוסח הברייתא שבבבלי.

341-42. אמ' לו ר' עקיבא מפני מה לא נאמ' שבתון שבות שכן הוא פוגע בשביתה ראשון. וכ"ה בד. וכ"ה בכי"ל, אלא ששם: שכן הוא פותח וכו'. וכ"ה בבבלי הנ"ל, ושם: שבו פתח הכתוב תחילה. ובכי"ע: מפני מה אינו או' שבתון שבות, שכבר הוא פוגע בשביתו ראשון. ובתו"כ הנ"ל: אינו אומר שבתון אילא שבות, שכן הוא פותח בשביתה ראשון. ופירש"י: שהרי פתח בו הכתוב תחילה, והוא בא להזהיר על המלאכה שהוא עיקר, וכך יפה לדרוש, הואיל והוא ראשון במקרא, והשביתה ראשונה לכולם. ופירוש רש"י מבאר את כל הגירסאות, ולגירסת הבבלי טוען ר' עקיבה מפני מה לא נדרוש שבתון לשביתת מלאכה, שהרי הכתוב תמיד פותח בשביתת מלאכה (ועיין גם בקרבן אהרן לתו"כ), ולגירסא שלפנינו הפירוש הוא שהנכנס ליו"ט פוגע בשביתה ראשון, שהוא מיד מתחייב בשביתה ממלאכה, ואח"כ חלים עליו שאר החיובים. ועיין בתוספות כתובות מ"ז א' ד"ה דמסר.

442-44. אלא זכרון אילו זכרונות תרועה אילו שופרות מקרא קדש אילו קדושת היום. בכי"ע, בכי"ל ובמקבילות: זו קדושת היום (בד נשמטה המלה "אילו"). ולכאורה הוא שיבוש ברור בכי"ו. אבל בליקוטים מס' אמרכל (חמשה קונטריסים של קורוניל) כ"א ע"א: מצאתי בתוספתא ר' עקיבא אומר זכרון אלו זכרונות, תרועה אלו שופרות. מקרא קודש אלו קדוש היום. ומלשונו "מצאתי" בתוספתא מוכח שהכוונה לתוספתא ממש, ולא בברייתא שבבבלי (ל"ב א'), ואינו מובן מה מצא בתוספתא יותר מן הבבלי 51 ועיין דק"ס, עמ' 92, הע' כ', אבל ברור שבכי"מ היא השמטה בט"ס. לעניין מה שכתב שם: אפילו כשחל להיות בשבת אנן מזכירין במוסף יום תרועה , 52 בהגהות מנהגי ר' אייזיק טירגוי (ירושלים תש"י, כ"ג ע"א, סי' קכ"ו) כתב בשם ספר ישן שבר"ה שחל להיות בשבת אינו אומר במוסף את פסוק א' בפנחס פכ"ט, אלא את הפסוק בויקרא פכ"ג, כ"ד-כ"ה, כלומר הפסוק שאנו עוסקים בו בתוספתא כאן: שבתון זכרון תרועה מקרא קדש וכו'. ואח"כ מתחיל במוספין: ועשיתם עולה לריח ניחח וכו', כלומר פנחס כ"ט, ב'. ובס' אמרכל שהבאנו בא להוציא ממנהג זה. ועיין מ"ש להלן בפנים. ואין אנו משגיחין מקרא דזכרון תרועה, משום דסתם מוספין הוא בכל עניין (כלומר שהרי לסתם מוספין נאמר "יום תרועה" בבמדבר רפכ"ט), מצאתי בתוספתא וכו' (כלעיל). ובדרך שמא נראה שרבינו פירש בתוספתא "אילו" קידוש היום היינו זכרונות ושופרות הם קידוש היום ומזכיר את שניהם בכל מוסף בין בשחל ר"ה בחול בין בשבת. אמנם בשבה"ל השלם ה' ר"ה סי' רפ"ו, קל"ה ע"א, מביא ראייה זו מן הברייתא שבבבלי הנ"ל, אבל הוא הרי גרס גם בברייתא שבבבלי: מקרא(י) קדש אלו קדושת היום, עיי"ש בסי' ר"צ, קל"ז ע"א, ואפשר שפירש כנ"ל, אלא שבסי' רפ"ו קיצר את לשון הבבלי עיי"ש. ולעצם העניין שם, עיין במס' סופרים פי"ט ה"ו, הוצ' היגר, עמ' 329, שהביא בשבה"ל שם, אלא שהראשונים הביאוה (עיין במקורות שציין היגר שם, ועיין גם ארחות חיים ח"א ה' ר"ה סי' ו', צ"ט ע"ד) לעניין קידוש וברכת היום ולא לעניין הפסוקים בקרבנות המוסף. ופשיטא שעיקר הגירסא היא: זו קדושת היום (ולא "אילו קדושת היום"), ולא באנו אלא לבאר ששיבוש זה כבר היה לפני הקדמונים, ופירשו בו מה שפירשו. ובמיוחס להר"ש לתו"כ הנ"ל כתב: ומשמעות דורשין איכא בינייהו. וליכא למימר דר"ע אית ליה קדושת היום לבסוף, שהרי קאמר (עיין להלן) כולל מלכיות עם קדושת היום, והדר זכרונות ושופרות. ובתו"כ שם מסיים: ומנין שיהיה כולל עמה את המלכיות תלמוד לומר ה' אלקיכם בחודש השביעי. ר' יוסי בר' יהודה אומר וכו'. ועיין בבלי ל"ב א' וספרי בהעלותך פי' ע"ז, עמ' 71.