תוספתא כפשוטה על שבת א:כ

143-44. אין אתם מודין שאין צולין וכו'. כל הברייתא ברשב"א י"ח א' ד"ה ולעניין. ובמשנתנו פ"א מ"ה: בית שמאי אומרים אין שורין דיו וכו' ובית הלל מתירין. ובמ"י שם: אין צולין בשר בצל וביצה וכו'. ומשנה זו נשנית בכל הנוסחאות (פרט לאחת שנזכיר להלן) בסתם, כלומר, שאף ב"ה מודים בה. וכן יוצא ברור מן התוספתא כאן ומן הירושלמי (פ"א ה"ה, ד' ע"א) ומן הבבלי י"ח ב'. ברם במכילתא דרשב"י: 57 כ' ט', הוצ' אפשטין-מלמד, עמ' 149. ששת ימים תעבד ועשית כל מלאכתך . זו היא שבית שמאי אומרין אין שורין דיו וסמנין וכרשינין אלא כדי שישורו מבעוד יום, ואין פורשין מצודות חיה ועופות אלא כדי שיצודו מבעוד יום. ואין טוענין בקורת בית הבד ובעיגולי הגת אלא כדי שיזובו מבעוד יום, ואין פותקין מים לגנות אלא כדי שתתמלא מבעוד יום, ואין נותנין בשר, בצל וביצה על גבי האש ולא תבשיל לתוך התנור, אלא כדי שיצלו מבעוד יום ובית הלל מתירין בכולן. ובהערות שם העיר על גירסת בה"ג ד"ב, עמ' 82, וס' העתים, עמ' 8, וראב"ן סי' של"ח שכולם מביאים את הבבא האחרונה (בשר בצל וכו') ומסיימים: ובית הלל מתירים. וכבר העיר על כ"ז הר"ל גינצבורג בנספח להראב"ן ח"ג, הוצ' הגרא"ל רשקעס (ירושלים תרע"ה), כ"ז ע"ג, עיי"ש. ואחריו כתב כן הורוביץ (יאהרעסבעריכט של הסמינר בברסלאו, ברסלאו 1919) במחקרו על המכילתא דרשב"י, עמ' 17 (והעיר שם גם על דברי הגר"י שור בהערות לס' העתים, עמ' 46), והחליט שאין לשבש את כל הנוסחאות. ובהערות למכילתא דרשב"י העיר בשם הרמ"מ כשר 58 הרמב"ם ומכילתא דרשב"י, עמ' כ"ד, ועיין גם בתורת שלמה חט"ז, יתרו, עמ' 70. שהבבא האחרונה חסרה בכ"י אחד של מדרש הגדול. אבל קרוב לוודאי שאין כאן אלא השמטה בטעות, כפי שנראה להלן. ולא עוד אלא שבקטע אחד מן הגניזה שבקנטבריא (2 BE) מצאתי מפורש במשנתנו: אין צולין בשר בצל וביצה אלא כדי שיצולו מבעוד יום ובית הילל מתירין. ועיין להלן שו' 45–46 ושו' 55 שהבאנו עדות של פסולים שאפשר כאן לצרפה לעדיות הנוסחאות. והנה הדברים מתבארים מתוך הבבלי עצמו, לפי מסורת הגירסא שלנו בבבלי. וכן שנינו שם (ט"ו רע"א): גופא אמר רב יהודה אמר שמואל י"ח גזרו ובי"ח נחלקו. והתניא הושוו? בו ביום נחלקו ולמחר הושוו. ובפירוש ר' ברוך בן מלך שנמצא בקטע מן הגניזה (תרביץ שי"ט, תש"ח, עמ' 39) השיג על גירסת הגאונים ופירושם (והעתקנום לעיל שו' 36 ד"ה אלו מן ההלכות) בדברי שמואל, וגרס כגירסא שלנו, אלא שבמקום "והתניא הושוו" גרס "והתנן שוין". ופירש ר' ברוך שרב יהודה דאמר שבי"ח דבר גזרו, ובי"ח נחלקו כוונתו בי"ח דבר שמנה התלמוד גזרו, ובי"ח דבר שמנו המשניות להלן מ"ה-מ"י נחלקו. וע"ז שאל התלמוד: "והתנן שוין", כלומר בלשון השוויה שנאום לאלה הה', 59 = החמש, וחמש ההלכות הן: טוענין קורות, עגולי הגת, צליית בצל וביצה, פת לתנור, וחררה על גבי גחלים, שלא נחלקו בהן ב"ש וב"ה. ור' ברוך בעצמו פרטן לעיל שם. ופריק כי אותו היום חלקו בהם ומחר השוו בית שמאי 60 ואעפ"י שאמרו בירושלמי (תרומות פ"ה ה"ד, מ"ג ע"ג, סוכה פ"ב ה"ח, נ"ג ע"א) לא מצאנו שהודו ב"ש לב"ה אלא בדבר זה בלבד, אין הכוונה שם אלא למחלוקת שהחזיקו בה ב"ש וב"ה, אבל בנידן שלפנינו הודו להם ב"ש מיד במשך הויכוח. בהם וגם בית הלל. 61 ר' ברוך מפרש "ואילו מן ההלכות שאמרו" (פ"א רמ"ד) שלא היתה בהן מחלוקת, ואדלעיל קאי, וגרס בתוספתא (לעיל שו' 35): שבית שמיי אומ' (כגי' רוב הנוסחאות) וכו', ואין ההלכה ההיא מן הדברים שאמרו בעליית חנניה, עיין מש"ש. ואם תעיין בתחלת תוספ' שבת תמצא ביאור דבריהם, דתניא (לעיל שו' 36) אילו מן ההלכות שאמרו וכולם. 62 כלומר, וכול', עיין מ"ש בבאורו בפנים. והמו"ל שם לא עמד על תוכן התשובה, והערותיו, בעמ' 40, צריכות תיקון. וכ"ה כותב בהע' 8: "צ"ל והמשנה, היינו וכו', הברייתא", ואינו כן אלא הכוונה למשנתנו, ולפי גירסתו להלן "והתנן שוין". הערה 12: "וכדעת רש"י שחזרו בהן בית הלל", ואינו כן, ורש"י מפרשם על הי"ח דבר, וב"ה לבד חזרו בהם, אבל ר' ברוך מפרש שהכוונה לב"ש ולב"ה, ואף ב"ש חזרו ממה שסברו מתחילה שאין טוענין בקורות בית הבד. הערה 13: "צ"ל המניח, שבת ט"ז ב' ". זו היא שגגה, שהרי במניח לא חלקו ב"ה, ולא אמרו אלא בשוכח בלבד, עיי"ש בגמרא ובמשנת מקואות רפ"ד. וכוונתו לברייתות שלפנינו שב"ה וב"ש התווכחו ביניהם, ואמרו ב"ש לב"ה וכי אינכם מודים וכו', וכן אמרו ב"ה לב"ש להלן בסמוך, אלא שבדיו ובסמנין אלו עמדו בתשובתן ואלו עמדו בתשובתן. הרי לך שלפי פירוש הרב הנ"ל מעיד רב יהודה בשם שמואל שבכל ההלכות שנשנו במשנתנו (מ"ה-מ"י) נחלקו ב"ש וב"ה, ממש כמסורת שבמכילתא דרשב"י, ומסורת שמואל יסודה במכילתא זו. 63 המכילתא הבבלית, המכילתא שנשנית בישיבות בבל ע"י התנאים שבישיבה, עיין מ"ש הרי"ן אפשטין בתרביץ ש"ו, עמ' 108, ולעיל שם. ועדיין נשרדה מסורת זו בקטע אחד מן הגניזה של המשנה, ובתלמודם של הגאונים שלא הגיע אלינו. וכבר העירותי על עיקר הדברים בהערה למדרש הגדול שמות, הוצ' ר"מ מרגליות, עמ' תשצ"ט ואילך. ועיין מ"ש הר"ל גינצבורג הנ"ל דברים של טעם, אבל לפי פירוש רבינו ברוך הדברים פשוטים יותר. ואפילו אם לא נקבל את פירושו של ר' ברוך בתלמוד עצמו, הרי עצם דבריו נכונים גם לגירסת הגאונים בבבלי, וסוף מ"ט ומ"י הם מן הדברים שהושוו ב"ש וב"ה, אחרי שמקודם נחלקו בהם. ועיין מ"ש בחידושים המיוחסים להר"ן (י"ג ב' ד"ה אלו) בשם ר' יהונתן.

245. וכרשנין וכו'. עיין מ"ש על כרשנין לעיל ח"א, עמ' 204, ועל שרייתן לעיל ח"ב, עמ' 731. ועיין מ"ש על חיוב השרייה של כרשינין בס' חלקת בנימין י"ז ב' ד"ה בשמנה.