תוספתא כפשוטה על שבת י:יג

1הזורק מן הים ליבשה וכו'. פיסקא ממשנתנו פי"א מ"ה. ובכולם הפטור הוא מפני שזורק מכרמלית לרשות הרבים, או להפך, או מפני שזורק מרשות היחיד לרשות היחיד דרך כרמלית.

238-39. זרק מן האסתרטא לים פטור. בבלי ק' א'. ומפני שמשנתנו סתמה את דבריה ואפשר לפרש "יבשה" רשות היחיד שביבשה, דומיא דספינה שהיא רשות היחיד שבים, שנתה התוספתא בפירוש "איסתרטא" שהיא רשות הרבים, עיין לעיל פ"א ה"ב ולעיל ה"א.

339-40. ר' שמעון אומ' אם יש במקום שזרק עומק עשרה טפחים הרי זה חייב. בבבלי הנ"ל מביא מכאן ראייה לדברי אביי שאין המים מבטלים את המחיצה, ודינו כזורק מרשות הרבים לבור ריק, עמוק עשרה ורחב ארבעה. ובחידושי הרשב"א שם: ואיכא למידק, אדמסייע ליה מדר' שמעון, לותביה מדרבנן דפטרי, דאלמא מיא מבטלי מחיצתא. ויש מי שפירש דת"ק ור"ש לא נחלקו בהא, דלכולי עלמא לא מבטלי מחיצתא, אלא בעיקרא דמלתא פליגי, דת"ק סבר דבור עמוק עשרה ורחב ארבעה בכרמלית הרי הוא ככרמלית, ור"ש סבר רשות היחיד הוי וכו', דאי עיקר פלוגתייהו במיא אי מבטלי מחיצתא או לא, ליפלוג בבור מלא מים, דמתברר פלוגתייהו ביה טפי, וזהו דעת הרמב"ם ז"ל וכו', עיין מ"ש לעיל שו' 8–9, ד"ה אבל בר"מ ואילך. ובס' יריאים השלם סי' רע"ד, עמ' 292: ר' שמעון אומר אם יש במקום שזרק עמוק עשרה ורוחב ארבע, פי' שמתלקט י' מתוך ד' חייב, 30 עיין לעיל הע' 12. פי' ר' שמעון מפרש ואינו חולק. ועיין בהערת רא"א שיף שם, הערה קפ"ז. ועיין מ"ש לעיל, שו' 8–9. ברם במיוחס להריטב"א שם הקשה קושיית הרשב"א הנ"ל, ותירץ: יש לומר דע"כ (=דעד כאן) לא פליגי רבנן עליה דר"ש אלא בבור שבים, משום דסבירא להו דכרמלית משפת מיא משחינן, 31 עיין בבלי ק' ב'. ונמצא שכרמלית צף על הכל, אבל בבור דעלמא רבנן מודי דלא מבטלי מחיצתא, דאי לא, אדמפלגי בבור שבים, ליפלגו בבור דעלמא (כלומר שמלא מים, כמפורש ברשב"א הנ"ל). וכן, כנראה, סובר גם הרי"ד בתוספותיו שם ד"ה מלאה. ולפ"ז חולק כאן הת"ק על ר"ש, וכן מסתבר, עיין מ"ש בס' משנה אחרונה מקוואות פ"ב מ"ה ד"ה שהוא כמקוה, עיי"ש דברים נכוחים מאד. וכן משמע להלן בסמוך, עיין מש"ש. ועיין בשנות אליהו לתוספתא כאן (במשניות הוצ' ראם).

440. ובבור אפילו עומק מאה אמה הרי זה חייב. נ"ל שדברי ר' שמעון לעיל הוא מאמר המוסגר, ובבא זו מדברי הת"ק היא, כלומר, הזורק מן האסטרתא לים פטור, אבל הזורק לבור מלא מים אפילו אם הוא עמוק מאה אמה 32 ומדוייק הדיבור "אפילו עמוק מאה אמה", כלומר אפילו יש בו הרבה מים. ועיין בשו"ת הר"מ הנ"ל (לעיל הע' 14). ואפילו לדעת החולקים על הר"מ יש לפרש את משנת עירובין פ"ג מ"ג שנקטו בבור מאה אמה כמליצה בעלמא אגב מאה אמה שלהלן שם במשנה. ועיין בח"ד כאן שפירש, שאף בבור מלא מים עסיקינן. אין המים מבטלים אותו, והזורק לתוכו מאסתרטא חייב. ואם הוא בים וסביבותיו סלע קצר (שאין המים צפים על גבו) חייב, כדין זורק מרשות הרבים לרשות היחיד דרך כרמלית, וכמפורש לעיל ה"א. וכן משמע מתוך כל העניין שבמקום מים עסיקינן, כמו הברייתות שלעיל ושלהלן. ולפי פירוש זה מפורש כאן כדברי בעל תוספ' רי"ד והמיוחס להריטב"א הנ"ל. ועיין גם להלן עירובין פ"ו, שו' 73, ד"ה בור ומש"ש.