תוספתא כפשוטה על שבת יב:טז

164. חבל שבתוך הבית מטלטלין אותו וכו'. מהמשך הדברים נראה שבבא זו מתקשרת עם שלפניה, וחבל שבבית אינו מוקצה, ומותר לקשור בו פרה ואיבוס, וכדברי רב בבבלי שם. אבל בבבלי הנ"ל סיימו בבבא שלמעלה: ובלבד שלא יביא חבל מתוך ביתו ויקשור בפרה ובאיבוס, ולפיכך הקשו ממנה על רב, ותירצו שרב מדבר בחבל של גרדי. ואעפ"י שהבבלי חולק על התוספתא ואינו סובר שכל מה שבבית הוא מן המוכן, 38 עיין מ"ש לעיל פ"ג, שו' 42, ובהע' 33 שם. מ"מ אנו רשאים ללמוד מכאן שגם בבבלי קי"ג א' השאלה היא משום מוקצה (ולא משום בטול החבל), וכן פירשו הרי"ף פט"ו סי' תל"ז והר"מ בפ"י מה' שבת ה"ג שמותר לקשור בחבל גרדי מפני שאין כאן איסור מוקצה. ועיין במפרשי הר"מ שם. ולשון התוספתא מסייעת להם. ועיין בתשובת מהרי"ק סי' ח' שנדפסה בסוף חיים שאל להחיד"א ח"ב (חידושי סופרים), ל"ה ע"א.

2שבהפתק אין מטלטלין וכו'. כלומר החבל שבתוך האוצר (άποθήκη), עיין מ"ש לעיל פ"ג, שו' 42.

365. חבל דלי שנפסק וכו'. בבלי קי"ג א' ופסחים י"א א', ושם מוסיף: ור' יהודה אומר כורך עליו פונדא או פסיקיא ובלבד שלא יענבנו וכו' עניבה גופא קשירה היא. והתוספתא כאן היא בשיטת ר"מ (עיין לעיל, שו' 60–61, ד"ה זה הכלל ומש"ש), ומתירה לענוב לכתחילה מפני שאינו קשר של קיימא וגם יכול להתירו באחת מידיו. ועיין בבלי קי"א ב' ובתוספות שם ד"ה עניבה לר"מ. ועיין בירושלמי פט"ו סה"ב ובשי"ק ובמה"פ שם.