תוספתא כפשוטה על שבת יד:יא
תוספתא כפשוטה על שבת · Tosefta Kifshutah on Shabbat 14:11
Open in the reader →144. חבילי איזוב הסיאה והקורנית וכו'. בבלי הנ"ל. ובמשנת שביעית פ"ח מ"א נתבאר שמינים הללו אינם מיוחדים לא למאכל אדם ולא למאכל בהמה, ובאים גם למחשבת עצים. ועיין לעיל פ"ח, שו' 69, ומ"ש עליהם לעיל ח"ב, ריש עמ' 558 (ובהערה 46 שם צ"ל: פלורה ח"ב, במקום "ח"ג"). ועיין בתוספות קכ"ח א' ד"ה הכניסן.
245. קוטים, קוטים ואוכל וכו'. כלומר, כדין כל המאכלים שמותר לחלקן. ועיין לעיל פ"ה, שו' 23 ואילך.
346. שלא יקטום בכלי. פי' בתוס' רי"ד: מפני שהם קשים כעצים מיחזי כמאן דקטים להו לצורך שום תיקון, ולאו לצורך אכילה.
446-47. מולל ואוכל ובלבד שלא ימלול ביד דברי ר' יהודה. וכ"ה בד. ובכי"ל: ובלבד שימלול ביד וכו'. וכבר הוכחנו לעיל ח"ב, עמ' 567, ש"בלבד שלא" בספרות התנאים הוא לעתים קרובות מושג חיובי, ופירושו, ובלבד שימלול ביד, כגי' כי"ל, והבאנו ברייתא זו בתס"ר ח"ד, עמ' 96, סד"ה ובלבד, ועיין גם מ"ש לעיל פ"ד, שו' 10, ד"ה ובכי"ע, ופ"ה, שו' 7, ד"ה ובלבד. ובכי"ע: ובלבד שלא ימלול בכלי. וכ"ה בבבלי הנ"ל בכל הדפוסים הישנים, עיין דק"ס, עמ' 293, הערה ח'. וברש"י שם מביא בשם התוספתא: ובלבד שלא ימלול בכלי הרבה. 36 וכ"ה ברש"י כת"י על קלף שבביה"מ כאן. ועל פיו הגיהו כן בבבלי ובתוספתא בהוצאות החדשות. ובדק"ס הנ"ל מביא בשם כ"י אוקספורד ורי"ף כ"י: שלא ימלול ביד הרבה. 37 ברי"ף כ"י על קלף שבבית המדרש שלנו חסרים כאן כמה דפים. ומסתבר שגירסת כי"ע היא הגהה ע"פ הבבלי. ואף בבבלי הנכון הוא כגי' כי"א ורי"ף כ"י אלא שהסופרים הוסיפו שם את המלה "הרבה", מפני שלא ידעו שהביטוי ובלבד שלא ימלול בידו, פירושו: ובלבד שימלול בידו, כלומר בידו, ולא בכלי. וכן מעתיק מן הרי"ף בחידושים לביצה לבנו של הרמב"ן י"ג ב': ובלבד שלא ימלול ביד דברי ר' יהודה. וכן היה גם לפני המאירי שם. 38 ושמא הכוונה היא בדברי ר' יהודה שלא ימלול ביד, כלומר לתוך היד, אלא אוכל מיד מה שמלל. ולפ"ז "ובלבד שימלול ביד" שבכי"ל כאן פירושו "ובלבד שלא ימלול ביד", וכמו שכתבנו לעיל בפנים. וצ"ע. ולעצם העניין סוברים כמה מן הראשונים 39 רש"י ותוספות ביצה י"ג ב', ר"ח שם י"ב סע"ב ובעל המאור כאן ספי"ח. שבשבת אסור למלול אפילו ע"י שינוי, עיין מ"ש להלן שו' 55–56. ולשיטת הר"ח מלילה בתבואה ובקיטניות בשבת היא מלאכה דאורייתא, 40 עיין מ"ש לעיל פ"ט, שו' 50–51, ד"ה הדש והכותש. ולא התירו כאן אלא בסיאה איזוב וקורנית שהם מאכל בהמה, או בתבלין (עיין להלן), אבל לא בתבואה ובקטניות. 41 עיין מ"ש בבעל המאור הנ"ל ובמאירי כאן קכ"ח א' ד"ה חבילי, וביצה י"ג ב'. וברשב"א ביצה י"ב ב': הא דתנן בפרק מפנין חבילי סאה וכו', התם לאו מולל ממש לפרוק את האוכל מן הקשים קאמר, אלא מולל לרכך בעלמא. וכ"ה בעבוה"ק שלו שער א', אות ו', ל"ח רע"ב, ובר"ן ביצה שם ועוד. אבל הרי"ף כאן פי"ח וסייעתו מתירים למלול בשבת ע"י שינוי, והראשונים הביאו ראייה לדבריו מתוספתא ביצה פ"א, שו' 75–76, עיין מש"ש.
547. וחכמים אומ' מולל וכו'. רש"י הנ"ל.
648. וכן בחמתא וכן בפיגם וכו'. בד: וכן בחמיתה וכן בפגים וכו'. ובכי"ע: וכן באמיתא וכן בפיגם וכו'. ובכי"ל: וכן במיתא וכן בפגס וכו'. ובבבלי הנ"ל: וכן באמיתא וכן בפיגם וכו'. ובכי"א שם: וכן באמינתא וכו'. והיא מינתא, ניניא, עיין מ"ש לעיל ח"ב, עמ' 630. ופיגם הוא πήγανον, rue ,Ruta graveolens, עיין בפיה"ג לטהרות, עמ' 138, ובהערה 23 שם, ולעף פלורה ח"ג, עמ' 317 ואילך.
748-49. וכן בשאר כל התבלין. בכי"ע בטעות: כל הכלים, וצ"ל: כל ה[ת]בלים.