תוספתא כפשוטה על שבת טו:יב

159-60. נפל לבור ואין יכול לעלות עוקרין לו חוליה וכו'. וכ"ה בד ובבבלי הנ"ל. ובכי"ע ובכי"ל: נפל לבאר וכו'. ברם מן הבבלי שם משמע שבבור שאין בו מים עסיקינן. ומפרש בבבלי הנ"ל שעוקרין לו חוליא, ואעפ"י שהוא מתקן דרגא שיוכל להשתמש בה אף בחול, ויש כאן מלאכה דאורייתא. ובה"ג הנ"ל: ואע"ג דמיכוין למיעבד ליה חווקי (דרגות). וכן בבבלי שם בכי"א: אע"ג דקא מיכוין למיעבד מנא ומתקן דרגא לחול. ועיין מ"ש לעיל בסמוך.

261-62. שוברין לו דלתות הבית ואפי' היו של אבן וכו'. וכ"ה גם ברוקח הנ"ל: ואפילו הם של אבנים. ובבבלי הנ"ל: ראה שננעלה דלת בפני תינוק שוברה ומוציאו וכו', ואע"ג דקא מיכוין למיתבר בשיפי, ועיין מ"ש לעיל. אבל בכי"מ שם: דקא מתבר ליה בשיפי. וכ"ה אצל הראשונים, עיין דק"ס הנ"ל, הערה ח'. ולהלן שם מביא בדק"ס (עמ' 286) בשם כ"י ב': ואע"ג דקא עביד בשופי, ומעיר ע"ז: ואיני יודע לפרשו. ובה"ג הנ"ל בד: ואע"ג דמכוין למיתברה לדשה בשיפי. וברש"י שם פירש: בשיפי נסרים שצריך להם. לישנא אחרינא בשיפי קיסמין להדלקה. וקרוב לוודאי שהגירסא הנכונה היא בר"ח שם: אע"ג דשקיל לה בשופינא, כלומר שנטל את הדלת במגירה, עיין ערוך ערך שף א'. ועיין גם בר"מ פ"ב מה' שבת הי"ז. ואף בתוספתא הכוונה שלא היה יכול לשבור את הדלת בידיו, מפני שהיתה של אבן, והיה צריך להשתמש בשופינא, ונמצא עושה פתח מכוון, וחייב משום בונה, ועיין מ"ש לעיל פי"א, שו' 7 ואילך. וכן צריך לפרש גם את הירושלמי בעירובין פ"ג ה"ג, ב"א ע"א: הדא דתימר במגדל של אבן, אבל במגדל של עץ נעשה כשובר את החבית לוכל ממנה גרוגרות. כלומר, במגדל של אבן אינו יכול לשבור את הדלת, וצריך להשתמש במגירה ונמצא עושה לו למגדל פה מכוון, אבל בשל עץ שובר את הדלת ומקלקל לו למגדל. ופירושי המפרשים שם דחוקים מאד. ועיין מ"ש להלן ביצה פ"ג, הע' 39.

362-63. מכבין ומפסיקין לדליקה וכו'. וכ"ה בבבלי הנ"ל. ופירש"י: ומפסיקין מפני הדליקה. בכלים של מתכת, או של חרס מלאים מים וכו'. וכבר תמהו בתוספות שם ד"ה מכבין: תימה לי, דהוה ליה זו ואין צריך לומר זו, כיון דאפילו לכבויי שרי וכו'. ובבבלי שם: מכבין ומפסיקין מפני הדליקה וכו', ואע"ג דקא ממכיך מכוכי. ופירש"י: משפיל ומציע הגחלים לצלות עליהם לערב. ובר"מ פ"ב מה' שבת הי"ז: נפלה דליקה ויש שם אדם שהוששין שמא ישרף מכבין אותה להצילו מן האש, ואעפ"י שהוא כובש דרך ומתקנה בשעת כיבוי. ולשני הבאורים "ממכך מכוכי" מפרש את הכיבוי. ברם בכ"י לונדון בבבלי שם (עיין דק"ס, עמ' 286, סוף הערה ט'): ואע"ג דקא מסכיך סכוכי. 41 והעיר בדק"ס שם: וא"י פירושו. ונראה שיש כאן פירוש למפסיקין, ולא למכבין. וכן במאירי ליומא שם: "מכבין אותה להציל אותו ממנה, ופורסים כדי להפסיק בדליקה שלא תתפשט". ועל זה אמרו בתלמוד: ואע"ג דקא מסכיך סכוכי, כלומר שפורס סדינים רטובים ומסכך על האש ועושה אוהל בשבת. ובס' שיח יצחק ליומא שם, קל"ד ע"ד, מביא בשם המאירי: והורסים כדי להפסיק בדליקה וכו'. וכן באמת הנוהג אצל מכבי האש, ולפ"ז אפשר לקיים את הגירסא שלפנינו: ואע"ג דקא ממכיך מכוכי, כלומר שמשפיל ומציע את החומר של הבניין ההרוס, ונמצא כובש דרך, כפירוש הר"מ הנ"ל. וכנראה שרבינו פירש שמכבין ומפסיקין הוא עניין אחד, והיינו שמכבה ונותץ מה שכיבה כדי לעשות דרך לכבאים שיתקדמו הלאה עם כלי המים.