תוספתא כפשוטה על שבת טו:ט

1המשוך צריך שימול. ב"ר ספמ"ו, עמ' 470, בבלי יבמות ע"ב א'. ופירש"י: משוך. מהול שנמשכה ערלתו וכסתה את העטרה.

233-34. ר' יהודה או' משוך לא ימול וכו'. ב"ר ובבלי הנ"ל, ירושלמי פי"ט ה"ב, י"ז ע"א, יבמות פ"ח ה"א, ט' ע"א.

334. מפני שהוא מסוכן. בב"ר הנ"ל: מפני שהיא ערלה כבושה. וכ"ה ברוב הנוסחאות שם, וכ"ה בעיטור ה' מילה שער ג', הוצ' רמא"י, נ"ב ע"ב, ובכללי המלה לר' יעקב הגוזר, עמ' 38. ונראה שהכוונה היא שיש סכנה לחתוך ערלה כבושה, עיין בבלי קל"ה א', וברש"י שם ד"ה עד דשוויה ובמעשה זה בירושלמי הנ"ל, ובאוה"ג, התשובות, עמ' 126. וכנראה שאף לר' יהודה צריך הטפת דם ברית, ואין בהטפה שום סכנה. ולהלן בירושלמי שם: והמשוך ושנולד מהול וכו' צריך להטיף ממנו דם ברית, ונראה שר' יהודה היא, אבל לרבנן צריך שימול ממש, כלומר שיסיר ממנו את כל העור המכסה את העטרה. ועיין מ"ש להלן בסמוך. ועיין בבבלי שם ובמכילתא בא פט"ז, עמ' 54, שו' 2, ובהערות הורוביץ שם.

4אמרו לו וכו'. וכ"ה בבבלי הנ"ל. ובב"ר: אמרו לפני ר' יהודה וכו'. ובירושלמי הנ"ל: אמר לו ר' יוסי הרבה וכו'.

534-35. הרבה מלו בימי בן כוזבא והיו לו בנים וכו'. בירושלמי הנ"ל: הרבה משוכין היו בימי בן כוזיבא, וכולן מלו וחיו והולידו בנים ובנות (כלומר, שלא נעשו כרות שפכה, עיין מ"ש לעיל). ובב"ר הנ"ל: והלא הרבה היו בימי בן כוזבה ולכולם בנים, חוזרים ומוהלים (כלומר, ולפיכך חוזרים ומוהלים ממש), הה"ד המול ימול אפילו ד' וה' פעמים. ובגזירת השמד של אדריינוס הרשע היו אנשים מבני ישראל שמשכו את ערלתם, כשם שעשו בזמן גזירות אנטיוכוס. 28 עיין מ"ש יוסיפוס בקדמוניות סי"ב פ"ה סי' רמ"א, ועיין בס' מקביים א' פ"א, ט"ו, ובהערות כהנא להוצאתו שם. ובספרי האזינו פי' שכ"א, עמ' 369: שיהא אחד מהם מתחמם ומושך עצמו, ומעלה נמי, ומת והולך בה. ועיין בהערות הרא"א פינקלשטין שם שציין למאמרו של פירליס בבית תלמוד של ווייס ש"א, עמ' 114.

635-36. ואת בריתי הפר לרבות את המשוך. וכ"ה בב"ר ובבבלי הנ"ל, עיי"ש. ובירושלמי פאה פ"א ה"א, ט"ז ע"ב (ובמקבילות): המפר ברית, זה שהוא מושך לו ערלה. ועיין ספרי שלח פי' קי"ב, עמ' 121. ועיין בבלי סנהדרין ל"ח ב' ומ"ד א'.

736. ומי שנולד מהול וכו'. וכ"ה בד. וכן בכי"ע: ומי שנולד כשהוא מהול וכו'. ומגירסא זו (כלומר, "ומי" בוי"ו) לכאורה מוכח כהגהת בעל ח"ד שצריך לומר: [המשוך] ומי שנולד מהול וכו', כמו שהוא בבבלי יבמות ע"ב סע"א. ולפנינו נשמטה מלה זו, מפני שהסופרים חשבוה לכפילות של התיבה שלפניה. אבל בכי"ל: מי (בלי וי"ו) שנולד וכו'. וכן באו"ז ח"ב ה' מילה סי' צ"ו, כ"ה ע"ב: תניא בתוספתא דמסכת שבת פ' [אין] עוקרין בהמה חיה ועוף, מי שנולד כשהוא מהול וכו', ור"פ הערל מייתי לה, וקתני בהדייהו בדברי ת"ק משוך. ועיין בשירי מנחה כאן.

837. ושאר כל הנמולין וכו'. בבבלי יבמות ע"ב סע"א הנ"ל: ושאר כל הנימולים לאתויי מי שיש לו שתי ערלות. ועיין בתו"כ תזריע ריש פרק א', נ"ח סע"ב, ובשאילתות וירא סי' י' ובהעמק שאלה שם אות ח', עיי"ש היטב. ועיין שאילתות שמות סי' ל"ז. ועיין בכללי המילה לר"י הגוזר, עמ' 51. ועיין בירושלמי פ"ב ה"א, ד' ע"ג.

937-38. ר' לעזר בר' שמעון אומ' בזמנן אין מלין אותן אלא ביום וכו'. וכ"ה בבבלי הנ"ל. ובירושלמי הנ"ל ובפסחים פ"ז סה"ט, ל"ה ע"א, היא שיטת ר' ישמעאל. ועיין במכילתא בא פ"ו, ריש עמ' 22, ומ"ש בהעמק שאלה הנ"ל. ובכי"ע כאן בטעות: ר' שמעון בן אלע' אומ' וכו'.

1039. רבן שמעון בן גמליאל אומ' אם היה מסורבל וכו'. כ"ה בד, בכי"ע ובכי"ל. וכ"ה בבבלי קל"ז ב'. ובכי"ו חסרות המלים "בן גמליאל", אבל מן התואר "רבן" מוכח שיש כאן השמטה בטעות. ובמשנתנו ספי"ט: ואם היה בעל בשר מתקנו מפני מראית העין.

1140. בשעה שמתקשה, אם נראה ערל וכו'. בבבלי הנ"ל: כל זמן שמתקשה ואינו נראה מהול. והיא היא. ולעיל שם אמר שמואל: קטן המסורבל בבשר רואין אותו כל זמן שמתקשה ונראה מהול אינו צריך למול וכו'. והנה מלשון רשב"ג מוכח שאינו צריך לימול אלא דווקא אם נראה ערל ברור כשהוא מתקשה, אבל אם אינו נראה ערל ברור אינו צריך לימול. אבל מדברי שמואל מוכח שאינו צריך לימול דווקא אלא אם נראה מהול ברור. וע"פ זה הסיקו בבבלי שם: מאי בינייהו? איכא בינייהו נראה ואינו נראה. וכ"ה בה"ג ה' מילה, ד"ו כ"ג ע"ג. אבל בד"ב שם, עמ' 104, חסר "מאי בינייהו וכו' ". ועיין בכללי המילה לר' יעקב הגוזר, עמ' 49. ובירושלמי ספי"ט, י"ז ע"ב, יבמות פ"ח ה"א, ט' ע"א (למשנתנו ספי"ט הנ"ל): ר' טביי בשם שמואל בודקין אותו בשעה שמתקשה. והברייתא שלנו לא נזכרה שם.

1241. אמ' ר' יוסה מנין למילה שהיא ממקום פרי שנ' וערלתם וכו'. בבבלי ק"ח א' הביאו ברייתא שנחלקו בה ר' יאשיה ור' יונתן (עיין דק"ס שם), ר' יאשיה למד מן הפסוק הראשון שהביא ר' יוסי, ור' יונתן למד מן הפסוק השני שהביא ר' יוסי. והטעם הראשון הובא בשם רב לעיל שם. ובב"ר פמ"ו, ד', עמ' 461, הובא הטעם הראשון בשם בר קפרא. וכ"ה בוי"ר פכ"ה, ו', הוצ' ר"מ מרגליות, עמ' תקע"ט, ובתנחומא לך לך סי' י"ח, הוצ' בובר סי' כ"ז.

1343. ממקום שהולד ניכר אם זכר וכו'. בב"ר ספמ"ו, עמ' 470: וערל זכר. ר' חגיי בשם ר' יצחק, ר' ברכיה בשם ר' יצחק, וכי יש ערל נקבה, אלא ממקום שניכר אם זכר אם נקבה משם מוהלים אותו. ובוי"ר הנ"ל, עמ' תקפ"ב: ר' יודן בשם ר' יצחק, ר' ברכיה בשם ר' יצחק, ותני לה בשם ר' יוסי בן חלפתא , וערל זכר, וכי יש ערל נקבה וכו'. וכיוונו לתוספתא כאן.

1443-44. אמ' ר' שמעון בן לעזר לא נחלקו בית שמיי וכו'. תו"כ תזריע פרק א' ה"ו, נ"ח ע"ג, ירושלמי פי"ט ה"ב, י"ז ע"א, יבמות פ"ח ה"א, ט' ע"א, ב"ר פמ"ו, י"ב, עמ' 469, בבלי קל"ה א'. ובתו"כ שם לפני דברי ר' שמעון בן אלעזר: ואין שנולד מהול דוחה את השבת, שב"ש אומרים צריך להטיף ממנו דם ברית, וב"ה אומרים אינו צריך. וכ"ה בבבלי הנ"ל. ועיין מס' גרים פ"ב ה"ב.

1546-47. אין צריך להטיף ממנו דם ברית. בב"ר הנ"ל נוסף כאן: ר' אלעזר בנו שלר' אלעזר הקפר אומר לא נחלקו בית שמי ובית הלל על זה ועל זה שצריך להטיף ממנו דם ברית, על מה נחלקו, על שנולד מהול וחל שמיני שלו להיות בשבת שבית שמי אומרים צריך להטיף ממנו דם ברית, ובית הלל אומרים אינו צריך. וכעין ברייתא זו גם בבבלי קל"ה א', 29 ושם גרסו: לא נחלקו ב"ש וב"ה על נולד כשהוא מהול שצריך להטיף וכו'. ולא הזכירו שם גר. אלא ששם לא נשנית בסמיכות לדברי ר"ש בן אלעזר. אבל מתוך דברי הרמב"ן במלחמות רפי"ט ובחידושיו קל"ה א', הרשב"א והמיוחס להריטב"א שם ור"ן פי"ט סי' תצ"ג מוכח שהיתה לפניהם ברייתא זו גם בתוספתא כאן, ובסמיכות לדברי ר' שמעון בן אלעזר, כמו שהוא בב"ר הנ"ל, שהרי אמרו שת"ק של ר' אלעזר הקפר הוא ר' שמעון בן אלעזר, וכ"ה בתוספתא, 30 ר' אלעזר הקפר נזכר בתוספתא ביצה פ"א ה"ז. כפי שהעיר לנכון בתוספות בכורים כאן. 31 וציין לרשב"א ולר"ן. ועיין היטב במס' גרים פ"ב ה"ב. ובתו"כ ובירושלמי לא נזכרו כלל דברי ר"א בן הקפר, ומה שאמרו שם הלכה כדברי התלמיד הכוונה לר' שמעון בן אלעזר. ועיין באהצו"י שם, עמ' 160. ואשר לעצם ההלכה פסקו בשאילתות ובה"ג שתינוק שנולד מהול אין צריך הטפת דם ברית, וגר צריך הטפת דם ברית, בהפך מדברי ר"ש בן אלעזר, עיין בשאילתות ריש פרש' וירא ובהעמק שאלה שם, ד' ירושלים נ"ט ע"א, ובתוספות קל"ה א' ד"ה לא, ובאוה"ג, התשובות, עמ' 124 ועמ' 127. אבל עיי"ש, עמ' 126 ואילך, שם, הפירושים, עמ' 85, בראב"ן סי' ש"ע, ובהוספות ותיקונים להראבי"ה, עמ' 54. ועיין בדב"ר רפ"ו (וברד"ל שם אות א') ובהוצ' ליברמן, עמ' 102, ובהערה 3 שם.