תוספתא כפשוטה על שבת טז:יא

124-25. אין מטבילין את המים ביום טוב וכו'. וכ"ה בד ובכי"ל כאן, וכ"ה להלן ביצה פ"ג, שו' 30, בד ובכי"ע. אבל בכי"ע כאן: אין מטבילין את הכלי ביום טוב וכו'. וכן להלן ביצה הנ"ל בכי"ו: אין מטבילין את כלי על גב מימיו ביום טוב וכו'. וכן בכי"ל שם: אין מטבילין את הכלי אגב מימיו לטהרו ביום טוב. וכן ברש"י ביצה י"ח סע"ב: "ובתוספתא דביצה ודשבת בהדיא תני בה הכי אין מטבילין את הכלי על גבי מימיו לטהרו בי"ט וכו', 26 ועיין בתוספ' שם ד"ה אין ובשיטה שם ובבית הבחירה למאירי שם, עמ' 104. וסייג לדברי ספר התוספתא, דכך מצינו בו במסכת שבת ובמסכת ביצה". וכע"ז גם בירושלמי ביצה פ"ב ה"ג, ס"א ע"ג, ובבבלי שם י"ח ב', 27 בכי"מ ועוד (עיין גם רש"י שם) הסדר מהופך. ונראה שמסורת בבל בתוספתא היתה כגירסתנו כאן (אין מטבילין את המים), אבל מסורת הירושלמי (עיין להלן בפנים) היתה כגירסת כי"ע כאן וכגי' כי"ו וכי"ל בביצה. ולמעשה אין הבדל בגירסאות (עיין מ"ש להלן הע' 30), וכל ההפרש הוא בהרגשת כוונתו, שאפילו עיקר כוונתו לטהר את המים ג"כ אסור. אלא שם חסרה המלה "ביום טוב", וכן מוכח מן הסוגיא שם. ונראה שנוסחתנו המקויימת ע"י ד וכי"ל עיקרית, שהרי כן שנינו במשנת ביצה פ"ב מ"ג: חל (כלומר, יו"ט) להיות אחר השבת, בית שמאי אומרים מטבילין את הכל מלפני השבת, וב"ה אומרים כלים מלפני השבת ואדם בשבת. ושוין שמשיקין את המים בכלי אבן לטהרן, אבל לא מטבילין. 28 כלומר, אבל לא מטבילין את המים, ממש כנוסחתנו כאן, וכגי' ד וכי"ע להלן ביצה פ"ב, שו' 30. והכוונה למים בכלים טמאים (המקבלים טומאה), דלא סגי להו בהשקה. ופירושו שכולם מודים שאם היו לו מים טמאים בכלי טמא מלפני השבת שטובל אותם מלפני השבת, שהרי בכלי טמא אסור לו להטביל את המים לכולי עלמא, משום שכשיטבול את המים (עיין הערה 29) נטהר אף הכלי, והוא אסור, אף שאינו מתכוין אלא לטהרת המים. ומשנתנו מונה טבילת כלים, טבילת אדם, וטבילת מים. ובבבלי שם י"ח ב': מאי אבל לא מטבילין, אמר שמואל אין מטבילין את הכלי על גב מימיו לטהרו. ושמואל אינו מגיה את המשנה אלא מפרש, שהרי אין מחזיקין את המים בחפנים אלא בכלי, ואם המים הם בכלי טמא, נמצא שמתקן את הכלי. 29 וכן מוכח מעצם לשון משנתנו שנקטה "מטבילין", ולא "משיקין" כבכלי אבן, שאם אין כאן כלי טמא שטעון עכשיו טבילה אין צורך להטביל, אלא משיקין את שפת המים למקוה, וטהרו משום זריעה. אבל כשיש כאן כלי טמא אין השקה מספיקה, מפני שהכלי חוזר ומטמא את המים, ואין "טבילה" במים (על יד "השקה" שלהלן) אלא בכלי טמא דווקא, עיין מ"ש במלא"ש ביצה פ"ב מ"ג בשם ר"י אשכנזי. ועיין לשון הר"מ בפכ"ג מה' שבת סה"ה ובפיה"מ למשנת ביצה הנ"ל, ובפיה"מ מקוואות פ"י מ"ו, והוא ע"פ הר"ח פסחים ל"ד ב', ועיין בר"ח ביצה י"ח א' (והלשון מגומגמת שם). ולא דבר רבינו אלא בהוה, אבל בוודאי שיכול להשיק את המים מן הצד, עיין ברא"ה ביצה במקומו. ואם יתן אותן עכשיו לתוך כלי אחר טהור, נמצא שמטמא את הכלי ביו"ט (עיין תוספות שם ד"ה ושוין). וכן יוצא ברור מן הסיפא שבדברי חכמים כאן, 30 פשיטא שלמעשה אין הבדל בין פירושינו ופירוש רבותינו ז"ל, ואין ההבדל אלא בגירסא, ואף אין מטבילין את המים איסורו משום שמטהר את הכלי אגב מימיו, אלא שהמשנה והתוספתא מרגישות שאסור לעשות כן, אע"פ שאינו מתכוין לטבול את הכלים, ועיין לעיל הע' 29. עיין מש"ש. ועיין מה שהאריך בזה בספר יש סדר למשנה ביצה פ"ב מ"ג ד"ה ושוין.

225. ואין משיקין את המים בכלי אבן לטהרן בשבת. וכ"ה בירושלמי הנ"ל, אבל בבבלי הנ"ל חסר "בשבת", וכן מוכח מן הסוגיא שם. וברור מתוך גירסא זו שביו"ט מותר לכולי עלמא להשיק את המים בכלי אבן, שהרי כלי אבן אינם מקבלים טומאה, ונמצא שתיקן את המים גרידא.

326. וחכמים אומ' מטבילין את המים ביום טוב. וכ"ה בד ובכי"ל, ולהלן ביצה פ"ב, שו' 31, בד ובכי"ע. אבל בכי"ע: מטבילין את הכלי וכו', וכע"ז בביצה בכי"ו ובכי"ל (כגירסתם ברישא), וכ"ה בירושלמי שם ובבבלי הנ"ל (בלי המלה "ביום טוב" כנ"ל). ופירושו כמו שכתבנו ברישא.

426-27. בכלי אבן לטהרן בשבת. המלה "בשבת" חסרה כאן בד, בכי"ע ובכי"ל, ובביצה בכי"ו, ד וכי"ע, אבל ישנה בכי"ל שם ובירושלמי הנ"ל. ועיין בבבלי הנ"ל, וברור שהכוונה לשבת.

527. אבל לא להטבילן. כלומר, את המים בכלי טמא, וכמו שהכרענו ופירשנו ברישא של הברייתא. ובכי"ע כאן ובביצה: אבל לא להטבילו , 31 אצל צוקרמנדל בביצה בטעות: להטבילן. כלומר, את הכלי, וזה לא יתכן שהרי כלי אבן אינו מקבל טומאה. והנכון כגירסתנו, וכ"ה בד ובכי"ל כאן ובביצה בכי"ו, ד וכי"ל. נמצאנו למדים ששיטת רבי ביו"ט הוא כשיטת החכמים בשבת. ובמשנת ביצה הנ"ל: ושוין שמשיקין את המים בכלי אבן לטהרן, אבל לא מטבילין. והעמידוה בירושלמי הנ"ל שבשבת עסיקינן (והיא דבוקה לתיבה שלפניה), ומשנתנו כחכמים. ובבבלי העמידוה כרבי וביו"ט עסיקינן, או כחכמים, ובשבת אנן קיימין. ועל סידור הברייתא כאן, נראה שהיא נסמכה למשנתנו פכ"ב מ"ד: נותנין וכו' ואת המים היפים ברעים בשביל שיצנו, ואת הצונין בחמין (כגירסת רוב הנוסחאות, עיין מלא"ש) בשביל שיחמו. ובמשנת מקואות פ"י מ"ו שנינו: בש"א אין מטבילין חמין בצונין ולא צונין בחמין, ולא יפים ברעים ולא רעים ביפים, בה"א מטבילין. ולפי שיטת ב"ה אפילו בכגון דא טהרו המים והכלים, ומותר לעשות כן ביו"ט, וכן מותר להשיק מים יפים ברעים וצונין בחמין בשבת כדי לטהרן.