תוספתא כפשוטה על שבת טז:יב

127-28. כלים שנטמאו באב הטומאה אין מטבילין וכו'. בבבלי ביצה י"ה א': כלי שנטמא באב הטומאה אין מטבילין אותו ביום טוב, בולד הטומאה מטבילין אותו ביום טוב. ולעיל שם: כלי שנטמא מערב יום טוב אין מטבילין אותו ביום טוב, ביום טוב מטבילין אותו ביום טוב.

228. ואין צריך לומר בשבת. ואפילו נטמא בשבת אין מטבילין אותו, עיין שאגת אריה סי' נ"ו. ובשבת אפילו נטמא בולד הטומאה אין מטבילין אותו לשיטת התוספתא והירושלמי, עיין מ"ש לעיל פ"ב, שו' 30, ד"ה ושנטמאו בולד. ולא נקטו כאן "באב הטומאה" אלא משום יו"ט שחילקו בו בין אב לולד. והמלים "ואין צריך לומר בשבת", חסרות בבבלי הנ"ל, אבל ישנן גם להלן ביצה פ"ב, שו' 33.

328-29. אבל ממלא הוא כוס, או דלי וכו'. בירושלמי ביצה פ"ב ה"ב, ס"א ע"ב (ובמקבילות בשבת ובתרומות): תני ר' הושעיה ממלא הוא אדם כלי טמא מן הבור ומערים עליו ומטבילו. ופי' הרש"ס (תרומות, כ' ע"א): מערים להשתמש בהן. ובבבלי ביצה י"ח א': מדלין בדלי טמא והוא טהור. ואעפ"י שבמשנתנו שם וברישא כאן אף החכמים אסרו להטביל כלי על גבי מימיו בשבת, שאני התם שהדלי מלא ומוכח שמתכוין לטבילה, מה שאין כן הכא שנראה כאילו מתכוין לשאוב מים גרידא, כמו שפירשו רש"י ותוספות שם ד"ה מדלין. ומתוך דברי הר"מ שהביא (פ"ד מה' יו"ט הי"ח) את ההלכה שלנו לעניין יו"ט גרידא מוכח שכל ההערמות וההיתירים שנשנו בסוגיין לא נאמרו לעניין שבת (עיין במרכבת המשנה פכ"ג מה' שבת ה"ח). וכן בבית הבחירה למאירי ביצה, סוף עמ' 105: "מדלה באותו כלי והוא טהור מאליו. יש אומרים דוקא ביום טוב, ויש אומרים אפילו בשבת. ובתלמוד המערב (הנ"ל) אמרו הדא דתימא בגדולים אבל בקטנים מערים עליהם. ונראה לי בפירושו שזה שאסרו במשנתנו הטבלת כלי אגב מימיו, דוקא בכלי גדול (כלומר, שדרכם היה למלאות אותו במחץ), שהרואים מכירים בו שלא לשאיבה הוא עשוי, אבל קטנים, כגון דלי, מערים עליהם כאלו מכוין לשאוב בהם, אעפ"י שאינו צריך לשאוב מים וטהורים מאליהם". ומתוך דברי הירושלמי שם ברור שכל ההיתירים נאמרו אף לעניין שבת, ואף את משנתנו העמידו לעניין שבת גרידא, וכחכמים. והר"מ סובר שהבבלי חולק (עיין במרכבת המשנה הנ"ל).

429. ומחשב עליהן ומטבילן. וכן להלן ביצה פ"ב, שו' 34, הנ"ל: וחושב עליהן וכו'. ומפשוטה של לשון משמע שהתוספתא סוברת שטבילה צריכה כוונה אף לחולין, וכר' חנינא בירושלמי (שבת פ"ב ה"ב, ד' סע"ג, ומגילה פ"ב ה"ד, ע"ג סע"ב) וכר' יוחנן בחולין ל"א א'. וכבר הוכחנו להלן חגיגה פ"ג שו' 2–3, ד"ה הטובל, שם שו' 3–4, ד"ה הטובל, שכן יוצא מכמה וכמה מקומות בתוספתא.

529-30. טובל כדרכו מטומאה חמורה וכו'. כבית הלל במשנת ביצה פ"ב סמ"ב. ואמרו שם בירושלמי, ס"א ע"ב: שכן אדם טובל לקירויו בשבת. ובבבלי שם י"ח א': אדם נראה כמיקר. ועיין מ"ש ע"ז להלן ביצה פ"ב, שו' 25–26, ד"ה ובירושלמי.