תוספתא כפשוטה על שבת טז:ד

18. גורפין מלפני הפטם ומסלקין לצדדין מפני הרעי וכו'. משנתנו פ"כ מ"ד. וכבר ציינתי בהירושלמי כפשוטו, עמ' 215, ובתס"ר ח"א, עמ' 146, לראשונים 9 הר"ח, רבינו יהונתן (הובא בחידושים המיוחסים להר"ן), המאירי ועוד. ולחכמים האחרונים 10 בתס"ד בטעות הדפוס "מ"ח חל"ח" במקום "מ"ח חמ"א". שפירשו לנכון שרעי הוא שור הרועה במרעה (כמ"א ה', ג'). וכן ציינתי לר"ח בביצה ל"ח א' ולהערה שם וכן בבבלי ב"מ כ"ח ב' (כגי' כ"י פריס, עיין דק"ס שם): הא ברעיא הא בפטומא, כלומר, הא בשור רעי, הא בשור פטם. ועיין רש"י שם. ובירושלמי כאן אמרו: 11 לפי כי"ל וקטעים מן הגניזה, עיין מ"ש בירושלמי כפשוטו, עמ' 215. מה שהפטם מותיר הרעי אוכל. ולנכון פירש הרד"ל שגורפין את המאכל מן האבוס (וכן בר"ח), ואין כאן איסור מוקצה, מפני שעדיין ראוי לאכילת בהמה, והוא הרעי. ואשר למסלקין לצדדין מפני הרעי, פירושו, כנראה, שלא יגרוף את האבוס מן הפסולת שהותיר הרעי, שהיא מוקצה, ואינה ראויה למאכל בהמה, אלא מסלקין את הפסולת לצדדין שבאבוס, ונותנין מאכל טוב במקומו. ועיין בעיטור בכורים.

29. וחכמים או' בין כך ובין כך אין מסלקין לצדדין. במשנתנו הנ"ל: וחכמים אוסרין. ובבבלי שם ק"מ ב' הוכיחו מן התוספתא כאן שהחכמים אוסרין בשתיהן, כלומר, בין בפטם ובין ברעי, ופירש"י משום מוקצה. ועיין בר"מ פכ"ו מה' שבת הי"ט ובמפרשים שם. ובד כאן בטעות: מסלקין לצדדין, אבל כגירסתנו כ"ה גם בכי"ע ובכי"ל ובבבלי הנ"ל.