תוספתא כפשוטה על שבת יז:י

120-21. לא יטייל אדן על שפת כל המדינה כדי שתחשך וכו'. בכי"ל חסרה המלה כל, והושלמה בין השורות. וכלפנינו אף בד (בד"ח תקנו "של") ובכי"ע, והסיגנון מגומגם קצת. ושמא הכוונה לשפת עיבורה של מדינה. ועיין בלשון ויק"ר כי"מ שהבאנו להלן, שו' 21–22. ובבבלי עירובין ל"ט רע"א: לא יטייל אדם על פתח מדינה כדי שיכנס למרחץ מיד. ובראבי"ה סי' שפ"ה, ח"א, עמ' 415: וברייתא היא בתוספתא פרק י"ו 13 שמא צ"ל: פרק י"ז. דשבת. ובוי"ר פל"ד, ט"ז, הוצ' ר"מ מרגליות, עמ' תתי"ד: תני לא יטייל אדם לתוך כרך בשבת ע"מ שתחשך ויביא פירות, ולא בסוף המדינה על מנת שתחשך וירחץ בבית המרחץ מיד. ועיין בתוספות ק"נ ב' ד"ה ואין. ובמה"ג יתרו כ' י', הוצ' מרגליות, עמ' תט"ז: מיכאן אמרו לא יטייל אדם בשדה בשבת לידע מהיא צריכה ולא במרחץ לרחוץ בה משחשיכה וכל חשבונות שצריך להן 14 ועיין לעיל, שו' 19, ד"ה כל חשבונות. וכו'. ואפשר שפיסקא זו לקוחה ממכילתא דרשב"י, כדעת הופמן.

221-22. ולא על התחום כדי שתחשך ויביא פירות, אבל מחשיך וכו'. עיין בלשון וי"ר שהבאנו לעיל. ובכי"מ שם: וכן כל התחום שאם תחשך ויביא פירות. ובמשנתנו פכ"ג מ"ג: אין מחשיכין על התחום לשכור לו פועלים ולהביא פירות, אבל מחשיך הוא לשמור (פירש"י: וזה דבר המותר בשבת לשמור פירותיו אם היו בתוך תחומו), ומביא פירות בידו (פירש"י: הואיל ועיקר מחשבתו לא היה לכך). ובבבלי ק"נ ב' העמידוה בפירות מחוברים שאסור לתולשן בשבת, אבל בפירות תלושים שאפשר היה להביאם אם היו בתוך מחיצות מותר. ועיין הלשון בוי"ר הנ"ל. ומסתימת לשון הברייתא משמע שהתוספתא אוסרת אפילו בפירות תלושים, עיין להלן, שו' 24–25, ד"ה נמצאנו, שו' 26–27, סד"ה מחשיכין.