תוספתא כפשוטה על שבת יז:כח

165-66. לא יאמר לו תן לי שכרי וכו'. וכ"ה להלן ב"מ רפ"ח, ובבא זו ליתא במקבילה שבבבלי ב"מ ונדרים הנ"ל. וכל הראשונים הנ"ל (לעיל ד"ה וכן) העתיקוה מכאן (או מן הרי"ף).

266. שכרי של שבת אלא או' לו תן לי של עשרה ימים. בד, בכי"ע ובכי"ל: תן לי שכרי. וכ"ה ברי"ף, בס' העתים וברא"ש הנ"ל. ובר"מ הנ"ל: תן לי שכרי של שנה, או של עשרה ימים. ובמדרש שכל טוב הנ"ל: תן לי שכרי של כך וכך ימים. ובמאירי הנ"ל: תן לי שכרי של שמונה ימים. ואע"פ שהתוספתא, והראשונים הנ"ל תפסו מספר ימים שהוא יותר משבוע, מ"מ מסתבר שמותר לומר לו תן לי שכר של שבעה ימים אם היה שכיר שבת, 64 כגון מיום ראשון עד יום ראשון (ועד בכלל). ומדברי התוספות י"ט א' ד"ה לא משמע שבע"ש אסור לשכור אפילו בהבלעה. ונראה שצדק בעל ס' חלקת בנימין במקומו שלא אסרו אלא להשכיר (או לשכור) גוי בע"ש שעושה מלאכה בשבת, אבל לא דברו בשכירת ישראל. ולא אסרו אלא להזכיר שכר שבת, וכמו ששינה בעל מדרש שכל טוב הנ"ל בלשון התוספתא והרי"ף.