תוספתא כפשוטה על שבת ה:י

124-25. לא יקטמנו לחצות בו שניו ולא לפתוח בו את הדלת מפני שהוא כמתקין כלי, ואם קטמו חייב חטאת. וכע"ז בד. ובכי"ע: ואם קטמו הרי זה חייב מפני שהוא כמתקן. וכן בכי"ל: קיטמו הרי זה חייב מפני שהוא כמתקן כלי. ובבבלי ביצה שם: חסורי מחסרא והכי קתני וכו', בקשין לא יקטמנו, אם קטמו פטור אבל אסור. לחצוץ בו שיניו לא יקטמנו ואם קטמו חייב חטאת. ולא נזכר שם "לפתוח בו את הדלת". ובברייתא שנייה שם (מן התוספתא ביצה): ואם קטמו לחצוץ בו שיניו ולפתוח בו הדלת וכו'. ובעל כרחינו אף כאן בקשה עסיקינן (עיין ברא"ש שם פ"ד סי' י"ג), כאוקימתא שבבבלי. אלא שמתוך הבבלי שם מוכח לכאורה שהברייתא שלנו היא כר' אליעזר, אבל לחכמים אינו אלא שבות, מפני שאין דרך לעשות כלים מעצי בשמים, אפילו קשים. אבל בתוספתא ביצה פ"ג, שו' 63, משמע שלחכמים חייב חטאת אפילו אם קטם מאוכלי בהמה קשים לחצות בו את שיניו, ומכ"ש מעצי בשמים קשים, עיין בשער המלך פי"א מה' שבת ה"ז ומ"ש להלן ביצה שם במקומו. ועיין ברש"י שבת קמ"ו ב' ד"ה שמא יקטום, שציין לו רע"א בגליון הש"ס בביצה שם. ובמעשה רוקח בפי"א מה' שבת הנ"ל כתב: וגם כי מצאתי בתוספתא שם (כלומר ביצה פ"ג) דקתני לה בסתם חייב חטאת, מ"מ משמע ודאי שהיא הפך גמרא דידן, או דר"א היא, דהיינו נמי הברייתא שמביא הש"ס (כלומר, בביצה שם) לאותובי אר"י. ותדע דבשב' פ"ו איתא להך תוספתא בפלוגתא דר"א ורבנן להדיא וכו'. והיא כנראה פליטת הקולמוס של בעל מעשה רוקח ז"ל, שלא מצאנו כן בתוספתא כאן בשום נוסח, ואף כאן נשנית סתם. ובדוחק היה אפשר לפרש כאן מפני שהוא "כמתקין" כלי, ואם קטמו לתקן כלי במקום אחר חייב. אבל אין זה כלל במשמעות הלשון. ועיין בגירסת כי"ע וכי"ל שהבאנו לעיל.