תוספתא כפשוטה על שבת ה:ג

17. יוצאין במוך ובספוג וכו'. כל הברייתות (ה"ג-ה"ה) נעתקו בשם התוספתא בר"ח ביצה כ"ה ב', והביאו בעיטור (תוספתא בשבת לר"ח) הי' יו"ט, מחלוקת ט', הוצ' רמא"י, קמ"ה ע"א, רי"ף כאן פ"ו סי' שפ"א, שכל טוב ח"ב, עמ' 272 (בלי הזכרת שם התוספתא), רוקח סי' ק"ב, ראבי"ח ח"א סי' רי"ט, עמ' 309, מאירי ס"ו סע"א ד"ה שנינו, ורא"ש פ"ו סי' י"ח (וממנו ברבינו ירוחם, אדם ני"ב ח"ט). ועיין אגודה שבת פ"ו סי' פ"ח, קכ"ו ע"א. ופסקן הר"מ בפי"ט הי"ג ובטור או"ח סי' ש"א. ועיין ירושלמי פט"ז ה"א, ט"ו ע"ג (ובמקבילות שבמדרשים) 15 וי"ר פט"ו, ד', עמ' שכ"ט, איכ"ר פ"ד, כ"ג, הוצ' בובר, ע"ז ע"א. ובבבלי קל"ד סע"ב.

2ובלבד שלא יכרוך וכו'. בראבי"ה הנ"ל בשני כתה"י: ובלבד שיכרוך וכו'. והמו"ל הגיה בפנים כלפנינו בתוספתא, ואין צורך, עיין מ"ש לעיל ח"ב, עמ' 567 ולהלן עירובין פ"ח, שו' 24, ד"ה ובלבד. וקשה לקבל גירסת הראבי"ה כפשוטה, שהוא מוכרח לכרוך עליהם חוט או משיחה כדי שלא יפלו. ועיין היטב באגודה הנ"ל.

37-8. שלא יכרוך עליהן חוט וכו'. כ"ה ("עליהן") בכל נוסחאות התוספתא, בר"ח, ברי"ף, בשכל טוב, ברוקח, בראבי"ה, במאירי ובר"מ הנ"ל. ולפ"ז ברור שהכוונה שלא יכרוך על המוך ועל הספוג, וכביאור הר"מ: שהרי החוט והמשיחה חשובין אצלו, ואינם מועילין למכה. ועיין בירושלמי שבת פט"ז ובמקבילות שבמדרשים הנ"ל. אבל ברא"ש הנ"ל: שלא יכרוך עליה (וכ"ה אף בד"י) חוט וכו'. וכ"ה ברבינו ירוחם ני"ב ח"ט הנ"ל. ובעיטור הנ"ל: שלא יכרוך עלי' וכו'. ולפ"ז הפירוש הוא שלא יכרוך על המכה עצמה חוט ומשיחה. וברור שע"פ גירסא זו פסק בטור הנ"ל: אבל אסור לכרוך חוט או משיחה על המכה לצאת בו, דכיון שאין מרפאין הוי משוי וכו'. וכ"ה בס' צדה לדרך מאמר ד' כלל א' פי"ז. ועיין בב"ח שם ובשו"ע או"ח סי' ש"א ס"ק כ"ב ובמגן אברהם שם, ומ"ש ע"ז בעיטור בכורים. אבל העיקר כלפנינו, וכן הכריע הגר"א בבאורו לאו"ח שם.

48. בקליפת השום וכו'. ברוקח הנ"ל: יוצאין בקליפת השום ובקליפת הבצל שעל גבי המכה וקושרו ומתירו בשבת וכו'. ויש כאן חסרון. והפיסקא כנראה נשתרבבה לעיל שם בסי' ק': יוצאין בקליפת שום ובקליפת בצלים שעל המכה, ואם נפל לא יחזיר, ואין צריך לומר שלא ליתן לכתחילה. ומכאן ואילך גם במגיד משנה פי"ט מה' שבת הי"ג. ועיין ארחות חיים ח"א ה' שבת סי' ש"מ, נ"ו ע"א.