תוספתא כפשוטה על שבת ז:כא

139-40. אילו דברים המותרין היה מתחיל במלאכה וכו'. עיין במדרש ל"ב מדות הנ"ל. וברשב"א ספ"ו ס"ז א': ותניא בתוספתא פ"ח 57 היתה לפניו חלוקת הפרקים כבד ובכי"ל. ועיין לעיל פ"ג, שו' 19, סד"ה ממלא, להלן פ"ט, הע' 82, פ"י, הע' 11, פט"ו, הע' 18. דמכילתין אלו דברים מותרין היה מתחיל וכו', עיי"ש שמעתיק את כל הברייתא. והנה הברייתא התירה כאן במפורש להודות ולהתפלל בהתחלת המלאכה, והתירה להלן בסמוך ללחוש על העין ועל הנחש וכו'. וברור שאף כאן היה מקום לאסור משום דרכי האמורי. והפירוש הוא שמותר להתפלל בין לפני המדידה בין לאחריה, ואין כאן לא תפלת שוא (עיין מ"ש לעיל ח"א, סוף עמ' 111 ואילך) ולא משום דרכי האמורי, אפילו אם הוא מתפלל לאחר המדידה. ועיין לעיל פ"ו ה"ג. ועיין ח"ד. ומתוך העניין (עיין מ"ש להלן בעניין הלחשים) נראה שחז"ל שינו את מנהגי ההמונים, ולימדו אותם תפלות במקום לחשים, כלומר שיאמרו את הדברים בנוסח של תפלה למי שהברכה בידו, ולא בנוסח של השבעה, עיין מ"ש על כ"ז בתרביץ שכ"ז (טבת תשי"ח), עמ' 183 ואילך.