תוספתא כפשוטה על שבת ח:ט

122. ר' שמעון בן לעזר אומ' קטן בן יומו. כלומר, ר' שמעון בן אלעזר מפרש את משנתנו (פ"ח מ"א) שאבר קטן פירושו אבר קטן של קטן בן יומו, ופירש"י (ע"ז סע"ב): אחד מפרקי אצבע קטנה. 34 הר"מ בפיה"מ כאן, ובפי"ח מה' שבת ה"ב פירש: כדי לסוך אצבע קטנה של רגל קטן בן יומו. ופירש כן מפני שאצבע הרגל קטנה יותר מזו של היד. ועיין בבלי ע"ח א' וירושלמי פ"ח ה"א, י"א ע"ב. ועיין מ"ש לעיל ח"א, סוף עמ' 217. ובערוך ערך קרקר חישב ע"פ משנת כלים פ"ב מ"ב (והעיר עליו במלא"ש שם) ששיעור זה הוא אחד מצ"ו בלוג, עיי"ש. וכן כתב הר"ש בכלים שם מדעתו, ונמצא שהשיעור הוא שני שלישים של קורטוב. 35 חשבון זה מתקבל מאד רק לפי פירוש הר"ש במשנה שם, אבל לפירוש הערוך עצמו והר"מ (בפיה"מ שם ובפי"ח מה' כלים הי"ג) שהכוונה לשיעור הכלי כשהיה שלם, הרי בהכרח שהכוונה לשיעור סיכה של כל הגוף של אדם קטן, כמו שפירשו הערוך והר"מ ברישא, אלא שבעל הערוך שער מסברא גרידא שהשיור הוא כדי סיכת אצבע קטנה של קטן בן יומו, ולפי שיטת הר"מ שיורו ברביעית, ואינו עניין כלל לנידון שלנו. ועיין גם בפירוש הראב"ד לתו"כ, נ"ג סע"א, וברמב"ן חולין נ"ה א'. ועיין בסדרי טהרות לכלים שם, ע"ה ע"ב, ד"ה שיעורן.

222-23. חוצין כדי לעשות אוזן לקפיפה מצרית. ירושלמי פ"ח ה"ב, י"א ע"ב, 36 ושם מסיים: הדא דאת אמר באילין רכיכיא, ברם באילין קשייא כדי לעשות צפורה (=צפירה), כלומר, כדי לעשות עיגול אחד, עיין כלים פט"ז מ"ג. ובבלי ע"ח ב'. ופירש"י: הוצא של לולבי דקל, כפיפה מצרית סל העשוי מצורי דקל. ולפ"ז ברור שמצרית פירושו העשויה מנצרים, הוצים, 37 עיין ערוך ערך נצר, ומ"ש להלן הערה 38. עלי דקלים, כפירוש הערוך ועוד. וכן בה"ג ה' שבת פכ"ג, ד"ו, כ' סע"ג (ד"ב, עמ' 111): ובכפיפה מצרית, דהיינו שחלה דהוצי. ועיין פיה"ג לטהרות, עמ' 68, ובהערה 17 שם. ואין ספק שכן פירשו בבבלי, עיין מנחות ס"ט סע"א ועירובין נ"ח א'. 38 ובבבלי כאן צ' ב': צורי דקל שתים. ובר"ח שם: צורי דקל, הוצין שחולקין אותן לשנים וג' וארבעה, וקולעין אותן, או שמלפפין אותן, ועושין אותן כמין חבל. ועיין להלן, שו' 67, ד"ה המוציא, ומש"ש. אבל בירושלמי פירשו, כנראה, כפיפה מצרית, כפיפה של מצרים, עיין בתיו"ט סוטה פ"א מ"ו ד"ה חבל מצרי. ושמא אף בירושלמי אינו אלא טעם אגדתי ע"פ צלצול המלים גרידא, עיי"ש. ובמשנתנו (פ"ח מ"ב): המוציא חבל כדי לעשות אזן לקפה. ועיין מ"ש הרי"ן אפשטין במ"ח חס"ה (1921), עמ' 357 ואילך.

323. סיב אחרים אומ' וכו'. וכ"ה בבבלי הנ"ל, ופסקה הר"מ בפי"ח מה' שבת הי"ב, ובירושלמי ליתא. ובחידושים המיוחסים להר"ן: פי' רבינו יהונתן ז"ל דהוא גמי, אבל הוא חלש שאין עושין ממנו לא חבלים ולא משיחות וכו', וכופלין אותן ומשימין אותן ע"פ הכלי שמריקין בו את היין, כדי שלא יצאו היתושין דרך פיו. ועיין במאירי.