תוספתא כפשוטה על שבת ט:י

130. הוציא כחצי גרוגרת וכו'. וכ"ה גם בכי"ע, וצוק' השמיט ברייתא שלמה. וכ"ה בירושלמי פ"א ה"א, ב' ע"ב, ובבבלי פ' א'.

230-31. בשתי העלמות פטור. כלומר, שנודע לו אחרי שהוציא את הראשון, פטור, מפני שיש ידיעה לחצי שעור, כחכמים במשנתנו ספי"ב. ובבבלי הנ"ל מוסיף כאן: ר' יוסי אומר בהעלם אחד לרשות אחד חייב, לשתי רשויות 29 בר"ח פ' א': מרשות אחת חייב משתי רשויות פטור. וכ"ה ביד רמה ב"ב נ"ה ב', והוא מוסיף: הדין היא גירסא דמתיבתא . ועיין בתוספות כאן פ' א' וב"ב הנ"ל ד"ה בהעלם. ובירושלמי כאן פ"א ה"א, ב' ע"ב, הסיקו שאין הבדל, ובין שהוציא משתי רשויות, בין שהוציא לשתי רשויות פטור, עיין מ"ש בירושלמי כפשוטו, עמ' 6. ובבבלי ב"ב נ"ו א': ברשות אחת חייב, בשתי רשויות פטור. וכן גרס הרשב"ם שם. ועיין גם כריתות י"ז א' בהוצאות שלנו. ובד"ו שם: ברשות אחת חייב, לשתי רשויות פטור. ושמא הנכון כגירסתנו בב"ב, ואין הבדל בין הוציא משתי רשויות ובין הוציא לשתי רשויות, ובשתיהם פטור, כמסקנת הירושלמי הנ"ל, וצ"ע. פטור. וכע"ז גם בירושלמי הנ"ל. וסובר ר' יוסי שרשויות מחלקות. ועיין מ"ש להלן בסמוך, שו' 32, ד"ה הוציא כחצי גרוגרת.

331. נאכל הראשון עד שלא ישב השיני וכו'. בד, כי"ע וכי"ל: עד שלא הוציא וכו'. וגירסתינו לכאורה מדוייקת, והעיקר הוא שנאכל הראשון לפני שנח (שישב) השני, ואפילו נאכל אחרי שהוציא את הראשון פטור. וכן בירושלמי הנ"ל להלן שם, ב' ע"ג: אמר ר' יוסי (הוא ר' יוסה האמורא) פעמים שהוא מתעסק בגרוגרת שלימה והוא פטור, היך עבידא הוציא חצי גרוגרת והניחה, וחזר והוציא חצי גרוגרת, ולא הספיק להניחה עד שנשרפה הראשונה. וכן בבבלי הנ"ל: אמר רבא הוציא חצי גרוגרת אחת והניחה, וחזר והוציא חצי גרוגרת אחת והניחה וכו', ואם קדם והגביה ראשונה קודם הנחת שנייה, נעשית ראשונה כמי שנקלטה או שנשרפה ופטור, אבל עיין מ"ש להלן בסמוך, שו' 32, ד"ה ובירושלמי.

432. הוציא כחצי גרוגרת ונתנו בתוך ארבע אמות וכו'. לפי גירסת הירושלמי והבבלי שהבאנו לעיל ששנו ברישא דברי ר' יוסה שמחלק בין הוציא לרשות אחת להוציא לשתי רשויות הדברים מובנים יפה. אבל לפי גירסת התוספתא משמע שלת"ק אין הבדל בין רשות אחת לשתי רשויות, וממילא אפילו אם הניחה בתוך ארבע אמות אחרות צריך להיות חייב, ואפילו לא העבירו דרך החצי הראשון. ועיין בפירוש ר' פורת שהביאו בתוספות פ' א' ד"ה והעבירה. וכנראה שלפי מסורת התוספתא כל הברייתא כר' יוסה, והחילוק בין רשות אחת לשתי רשויות מבואר בבבא שלנו. ובירושלמי פ"א ה"א, ב' סע"ב: דתני הוציא חצי גרוגרת והניחה, וחזר והוציא חצי גרוגרת, אם הניחה בתוך ארבע אמות לראשונה חייב, ואם לאו פטור. ר' יוסי אומר אם העבירו דרך עליה חייב, ואם לאו פטור. והנה גם הרישא שם היא בשיטת ר' יוסי שמצריך רשות אחת, אלא שתנא אחר הוסיף בשיטת ר' יוסי שאינו חייב דווקא אלא אם העבירו דרך עליה, מפני שר' יוסי סובר המהלך כמניח, וממילא אם הפתח רחב יותר מד' אמות, והוציא מצד השני של הפתח, הרי תיכף כשהוציא הוי ליה כמניח מחוץ לד' אמות של הראשונה, כלומר, לרשות אחרת, ובטל הצירוף, ואינו מתחייב אלא אם העביר דרך עליה, כלומר בתוך ד' אמות של הראשונה, ועיין מ"ש להלן.

533. אם העבירן דרך עליו וכו'. וכ"ה בד ובכי"ע. ובכי"ל לנכון: אם העבירו וכו'. ואעפ"י שהניח את החצי הראשון בתוך ד' אמות לפתח (כמפורש לעיל) מ"מ משכחת לה שלא יעביר אותו דרך עליו, כגון "שהיה הפתח רחב חמש אמות, והוציא אחת לכאן ואחת לכאן", כמו שמעמידה בירושלמי הנ"ל. 30 ועיין בס' ניר שם שכתב: "והא דלא מוקים לה וכו' שחצי הגרוגרת הראשונה מונחת להלן מד' אמות וכו', משום דמשמע ליה דהא דתני ואם לאו, לא מחלק רק בחצי גרוגרת השנייה אבל בחצי גרוגרת הראשונה רישא וסיפא מיירי בעניין אחד". ולא זכיתי להבין את דבריו, שאם הניח את הראשונה להלן מד' אמות של הפתח, תיכף כשהוציא יש כאן הוצאה, ולר' יוסי שהוא סובר מהלך כמניח דמי למה יהא חייב כשהוציא שנייה, אפילו אם העבירה דרך עליה, אם הניחה בתוך ארבע אמות אחרות, והרי לשיטת הירושלמי, הסובר מהלך כמניח אינו חייב במעביר ד' אמות בר"ה אלא בזורק, או בקופץ (עיין מ"ש בירושלמי כפשוטו, עמ' 8 ואילך). ולפיכך שנו בתוספתא כאן במפורש: הוציא כחצי גרוגרת ונתנו בתוך ארבע אמות, כלומר, לפתח, כדי שיתחייב משום הוצאה אם העבירו דרך עליו. ובבבלי פ' א': ואמר רבא הוציא כחצי גרוגרת והניחה, וחזר והוציא חצי גרוגרת והעבירה דרך עליה חייב וכו'. ועיין בתוספ' שם ד"ה והעבירה, ועיין במה"פ בירושלמי פ"א ה"א ד"ה דתני הוציא.