תוספתא כפשוטה על שבת ט:יא

134. הנוטל מלא הזוג בסערו וכו'. בד, כי"ע וכי"ל: משערו וכו', והיא היא. ובבבלי צ"ד ב': הנוטל מלא פי הזוג ("מלא ראש המספרים") בשבת חייב, וכמה מלא פי הזוג שתים, ר' אליעזר אומר אחת וכו'. ובמשנתנו (פ"י מ"ו): הנוטל צפרניו זו בזו, או בשניו, וכן שערו וכו' ר' אליעזר מחייב, וחכמים אוסרין משום שבות. והעמידוה בירושלמי 31 עיי"ש פ"י רה"ז, י"ב סע"ג. ועיין מ"ש להלן, הערה 48. ולהלן שם בירושלמי: דברי חכמים ר' אחא ר' נחום בשם רב לעולם אינו חייב עד שיטלנו בקרסטל. והמלונים שגו בפירוש המלה, והנכון הוא בק"ע ובפ"מ שפירשו שהוא גנוסטרא (נגוסטרא). וכן בס' האורה, עמ' 52: אבל בכלי, כגון איזמל, או גנוסתר (ועיין בהערות שם). והוא כלי שנוטלים בו צפרנים, ומורטין בו שערות, עיין אוה"ג מו"ק, עמ' 21, ועה"ש ערך נגסטר. ונ"ל שבירושלמי צ"ל: עד שיטלנו בקלסטל, כלומר, בקנסטר (עיין לעיל ח"ב, עמ' 658, הע' 47), והיינו באיזמל שמגרדין בו, κνηστήρ כפירוש ר"ב מוספיא בנגוסטרא שבבבלי מו"ק הנ"ל. ובבבלי שהמחלוקת היא בנוטל ביד ("זו בזו") דווקא, אבל בכלי אף חכמים מחייבים, 32 הרשב"ם (בתוספות מכות כ' ב' ובריטב"א שם, ועיין גם בתוספות כאן צ"ד ב' ד"ה אבל בכלי) פירש שהלכה זו היא בשיטת ר' יהודה גרידא שהוא מחייב במלאכה שאינה צריכה לגופה, שהרי אינו צריך לשערו. והאחרונים ציינו לשו"ת הריב"ש סי' שצ"ד הסובר שבגוזז חייב אפילו אינו צריך לשער, עיי"ש. ועיין מ"ש מהרש"ם בארחות חיים של ר"ן כהנא סוף סי' ש"ג. וכבר הראה בס' מנחת סולת להגרד"צ מדוקלא, קי"ז ע"ד, שכן מפורש גם בחי' המיוחסים להר"ן צ"ד ב' ד"ה מחלוקת (בשם רש"י), וכ"ה שיטת הרמב"ן (ק"ו א') המאירי (ק"ה ב') ועוד. וכאן בכלי עסיקינן. ועיין מ"ש להלן שו' 41, ד"ה לאחרות חייבת. ובתוספתא מכות פ"ה ה"ה: יש תולש שתי שערות עובר משום ארבעה דברים משום נזיר, משום מצורע, משום יום טוב, ומשום מקיף. ובנימוקי יוסף שם פ"ג סי' אלף ע"ז: כדתניא בתוספתא על שלשה מקומות חייב בב' שערות, בשבת ובפאה ובתולש סימני טומאה ע"כ. ועיין מ"ש בתשלום תוספתא, עמ' 44, ובתס"ר ח"ב, עמ' 172. ועיין מ"ש להלן.

235. שחורות מבין לבנות ולבנות מבין שחורות חייב. בבבלי הנ"ל: ומודים חכמים לר"א במלקט לבנות מתוך שחורות שאפילו אחת חייב. ודבר זה אפילו בחול אסור משום שנאמר לא ילבש גבר שמלת אשה. ובר"מ פ"ט מה' שבת ה"ט: ואם לקט לבנות מתוך שחורות אפילו אחת חייב. 33 וכ"ה לשון הטור והשו"ע או"ח ריש סי' ש"מ, אלא ששם הוסיפו כלשון הבבלי: ודבר זה אפילו בחול אסור, ולפיכך לא הזכירו אלא לבנות מתוך שחורות, אבל הר"מ הרי לא הזכיר כאן כלל שדבר זה אפילו בחול אסור, עיין מ"ש להלן בפנים. וכתב בח"ד שמלשון הר"מ משמע דדווקא במלקט לבנות מתוך שחורות חייב אפילו באחת, אבל במלקט שחורות מתוך לבנות אינו חייב אלא בשתים, מפני שבטלה דעתו אצל כל אדם. והסיק: ועדיין צריך תלמוד. ועיין ברש"י מכות כ' ב' שכתב: "שחורות מתוך לבנות לא גרסינן". ובכי"מ בבבלי שם: ומודי' חכ' לר' אליע' במלקט לבנו' מתו' שחורו' ושחורו' מתוך לבנו' שהוא חייב. ולבנו' מתוך שחורו' או' (צ"ל: אפי') בחול אסו' וכו'. ואם היתה לרש"י גירסא זו ומחק את המלים "שחורות מתוך לבנות", הרי ברור שהוא סובר כשיטת הר"מ לפי דיוק בעל ח"ד הנ"ל, והוא מתאים להסבר רש"י לעיל שם ד"ה במלקט. אבל אפשר שלפני רש"י היתה הגירסא: במלקט לבנות מתוך שחורות ושחורות מתוך לבנות, ודבר זה אפילו בחול וכו' (עיין בתוספות ובתוספ' שנץ במקומו), ולפיכך הגיה רש"י, מפני שמלשון גירסא זו משמע שאסור ללקט שחורות מתוך לבנות אפילו בחול, וזה לא יתכן. ועיין בטיו"ד סוף סי' קפ"ב ובב"י שם. אבל מלשון התוספתא ברור שלעניין שבת אין הבדל, ואם רוצה להתראות זקן ומלקט שחורות מתוך לבנות (עיין בבלי ב"ק ס' ב'), חייב, כמו שפירש בח"ד. ובירושלמי פ"ו ה"א, ז' ע"ד: אין רואין במראה בשבת, אם היתה קבועה בכותל רבי מתיר, וחכמים אוסרין. ר' אחא בשם ר' בא טעמא דהדין דאסר 34 והרי בקבועה בכותל אין לחשוש שמא ישיר במראה עצמו נימין המדולדלין, עיין בבלי קמ"ט א'. ועיין מ"ש להלן פי"ג, שו' 71, ד"ה ואם. פעמים שהיא רואה נימא אחת לבנה, והיא תולשתה, והיא באה לידי חיוב חטאת 35 והביאוהו הגאונים והראשונים, עיין אהצו"י, עמ' 69 ואילך, ועיי"ש עמ' 70 מה שהביא בשם ס' התרומה סי' קנ"ה על האיסור באיש, עיי"ש בס' התרומה. וכו'. ומלשון הירושלמי משמע שבמלקט לבנה מתוך שחורות בשבת אפילו ביד חייב חטאת. וכן בכל בו ה' שבת ובארחות חיים ח"א, מ"ז ע"ד, ה' שבת סי' פ"ה: והמלקט לבנות מתוך שחורות אפילו ביד חייב. ולא מצאתי חבר לשיטה זו. ועיין באו"ש פכ"ב מה' שבת הי"ד שהביא את הירושלמי, והסיק שכ"ה פשוטה של הברייתא, ולא ידעתי מניין הוא לו. 36 ובר"מ פי"ב מה' ע"ז ה"י: המלקט שערות לבנות מתוך השחורות מראשו, או מזקנו, משליקט שערה אחת לוקה, מפני שעדה עדי אשה. ובהשגות שם חלק עליו, והוא סובר שאינו אלא איסור גרידא, ואינו לוקה, ועיי"ש בעבודת המלך שתמה על הר"מ הפוסק שבכגון דא לוקה מדאורייתא, למה לא מנו חמשה לאווין בתוספתא מכות (שהזכרנו לעיל בפנים, שו' 34, ד"ה ובתוספתא), והיינו שתלש לבנות מתוך שחורות. ותמה אני על תמיהתו, והרי בתוספתא מנו מצורע, כלומר, שעובר על תולש סימני טומאה, וכי אפשר להעלות על הדעת שאיש שתלש שער לבן משחין ומכוה שבפאת ראשו יתחייב משום לא ילבש גבר שמלת אשה, והרי כוונת התלישה היא לעקור את סימני הטומאה, עיין בתוספות נזיר נ"ט א' ד"ה והא קא גדיל.

336-37. שפרשו רובן ונטלן בשבת פטור, נטלן בכלי וכו'. וכע"ז בד. אבל בכי"ע ובכי"ל: שפרשו רובן נטלין (כי"ל: ניטלין) בשבת, ואם נטלן בכלי וכו'. וגירסא זו מתאימה למסורת הבבלי צ"ד ב': שפרשו רובן ביד מותר, בכלי חייב חטאת. והקשו שם: מי איכא מידי דבכלי חייב חטאת, וביד מותר לכתחילה? הכי קאמר פירשו רובן ביד מותר, בכלי פטור אבל אסור, לא פירשו רובן ביד פטור אבל אסור, בכלי חייב חטאת. ובפירש"י שם: ציצין. כמין רצועות דקות הפורשות מעור האצבע סביב הצפורן. שפירשו רובן. קרובין לינתק. ועיין היטב באו"ז ה' נדה סי' שס"ג אות י"א, ח"א, נ' ע"א. אבל עצם התוספתא (מקוואות פ"ו סה"י) אינה עניין לכאן, עיי"ש. ועיין ברש"י ובתוספות כאן, בעניין פרשו כלפי מעלה.