תוספתא כפשוטה על שבת ט:ט

121. שנים אוחזין במלגז ולוגזין. כ"ה ("ולוגזין") בד, בכי"ע, בתו"כ, חובה, פרשה ז' ה"ט, כ"א ע"ד, ובבבלי צ"ב ב'. ובכי"ל כאן: לוגזין. ובכי"ו בטעות: גלוגזין. ואשר לפירושה כבר הראינו לעיל ח"ב, עמ' 660, שהיו לוגזין את הצמר במלגז, כלומר מותחים אותו במין קלשון (או שסורקים אותו במלגז), עיי"ש.

2בכרכר ושובטין. צ"ל: בכרכד, וכן בסורית כרכודא (κερκίς κερκίδος), והוא שבט האורגים שהיו מחבטים בו על חוטי השתי כדי לצפפן. 24 עיין אוה"ג התשובות, עמ' 82, ומ"ש לעיל פ"ח, שו' 3, ד"ה השוביט. וכרכד, כרכיד, הוא גם שבט חבטה בכלל, כמשמעותו ביונית. ועיין ערה"ש ערך כרכד ובמלון למלים שאולות מלשון יון ורומא של קרויס, עמ' 298, ערך כרכד. 25 ויש להוסיף ירוש' תרומות פ"ח ה"ה, מ"ה ע"ד: ראש הכרכר. וכן בירושלמי גיטין פ"ה ה"ט, מ"ז ע"ג: הדא דאת אמר בדארעא וכו', וצ"ל: בכרכדא. ובהשגות הראב"ד פ"א מה' מתנות עניים ה"י מעתיק משם: בהן ברברתי, וצ"ל: כרכד'. ובחי' הרשב"א גיטין ס"א א' (בד"ו): בהן ברביה, וצ"ל: כרכדה.

321-22. בקנה והוציאוהו לרשות הרבים שניהם פטורין. כ"ה בד, בכי"ע ובכי"ל, וכן מוכח בתו"כ ובבבלי הנ"ל, ובכי"ו נשמטו המלים "שניהם פטורין" בטעות. ועד כאן מדבר במלאכות שכל אחד יכול לעשותן לבדו, ואין הכרח בסיוע של השני, ולפיכך פטורין, דכתיב בעשותה, העושה כולה ולא העושה את מקצתה. ובבבלי לעיל שם הביאו ברייתא ששנתה שאף בזה ר' מאיר מחייב, עיי"ש. ובירושלמי פ"י ה"ה, י"ב ע"ג: קני גירדי רבי פוטר, ר' אלעזר בי ר' שמעון מחייב. אמר לו רבי כך שמעתי מאביך (כלומר, שהוא פטור) וכו'. ובבבלי צ"ג ב': אף אנן נמי תנינא שנים שהוציאו קנה של גרדי חייבין וכו', לישמעינן קנה דעלמא, מ"ש דגרדי וכו', שנים שהוציאו קנה של גרדי פטורין ור' שמעון מחייב, כלפי לייא? אלא אימא חייבין, ור"ש פוטר. הרי לך שבתחילה סבר התלמוד שבקנה קל עסיקינן, וכמו שפירש"י: קנה גרדי, אורחא דמילתא [נקט], והוא העולה ויורד בשתי (עיין תוספתא כלים ב"ב פ"א רה"ב), ולפ"ז דינו כקנה ששנינו כאן בתוספתא, 26 ואעפ"י שלפירוש ר"ח צ"ד א' ואילך (ועיין גם בתוספות צ"ג ב' ד"ה אמר מר) אי אפשר לפרש כן, אבל עיי"ש צ"ד סע"ב שעיקר הקושיא היא מן הברייתא של תני תנא קמיה דרב נחמן. אבל לפי מסקנת התלמוד בקנה גרדי כבד עסיקינן (עיין בתוספות שם ד"ה אלא), והוא קנה גרדי שמניע את הקירוס, וכמפורש בירושלמי פי"ז ה"א, ט"ז ע"א: קנים וחבלים של קורייס וכו', מהו לטלטל כלי קורייס בשבת? אמר ליה אין מטלטלין (כלומר, מפני כובדן). 27 ועיין מ"ש הרשברג בספרו הארג ותעשית הארג, עמ' קע"ח, הע' 1 והע' 2. ודבריו שם צריכים תיקון במקצת. והוא עירבב שם את ההוה אמינא שבבבלי ואת המסקנא, עיי"ש, וגם טעה בפירוש הירושלמי פ"י, והעיקר שם כפירוש בעל פ"מ. ועיין מ"ש קרויס, קדמוניות התלמוד כרך ב' ח"ב, עמ' 124, הע' 3. ולפי מסקנת הבבלי והברייתא בירושלמי פ"י הנ"ל, קנה גרדי שייך לכלל ששנינו להלן בסמוך, להוצאה שאין אחד יכול לעשותה. ועיין ירושלמי חגיגה פ"ב ה"א, ע"ז ע"ב (במעשה דאחר), ויתבאר אי"ה במקומו.

423. בקורה והוציאוה לרשות הרבים. וכ"ה בכי"ל ובתו"כ הנ"ל ובבבלי צ"ג א', והוא מדברי ר' יהודה. אבל בד ובכי"ע מוסיף כאן: שניהם פטורין. וגירסא משובשת היא, שהרי שנה לעיל "שניהם פטורין", ולמה לא ערב את הכל יחד ולא הסתפק בשניהם פטורין של הסיפא. וסתם משנתנו (פ"י מ"ה ופי"ג מ"ו) כר' יהודה.

525. שאין שנים חייבין וכו'. כלומר, ואפילו זה אינו יכול וזה אינו יכול, ואעפ"י שכאן אפשר לומר שבכגון דא אין אחד מהם נקרא מסייע, אלא כל אחד ואחד עושה את כל המלאכה, עיין בחידושי הרמב"ן צ"ג א' ובתוספ' שם ד"ה תלתא ומ"ש בתוספות העזרה לתו"כ חובה, נ"ד ע"ג ד"ה יחיד. ועיין באו"ש פ"י מה' שבת הכ"ג ומ"ש להלן פי"ב, שו' 5–6. אבל ברשב"א שם: עיקר דרשה העושה את כולה וכו', בעשותה העושה את כולה הוא לבדו וכו', עיי"ש. ועיין באגלי טל מלאכת זורה ס"ק ד', אות ד'.

625-26. שנים שעשה אחד מהן מלאכה וכו'. כל הברייתא להלן כריתות פ"ב ה"ח: שנים שחטא אחד מהן ואין ידוע וכו'. ועיין מ"ש להלן.

727. ייתנו עליה ותאכל דברי ר' שמעון וכו'. כלומר, יתנו ויאמרו אם אני חייב חטאת היא כולה שלי וחלקך נתון לי במתנה, וכן להפך. וכן סובר ר' שמעון במשנת כריתות פ"ה מ"ה, תוספתא שם הנ"ל ולהלן שם פ"ג ה"ג.

8ור' יוסי פוטר. המקורות הנ"ל. ופירשו בבבלי (כריתות ז' ב'): דגברא ידיעה בעי, דכתיב או הודע אליו חטאתו.

927-28. מודה ר' יוסי שזה מביא אשם תלוי וכו'. תוספתא הנ"ל. ובבבלי שם כ"ג א': והתניא ר' יוסי אומר זה מביא אשם תלוי וזה מביא אשם תלוי. ובמקום שפטור מאשם תלוי (כגון שעשה מלאכה בשבת סמוך ליוה"כ שלא היה בידו סיפק להקריב אשם תלוי) פטור לגמרי, כלעיל. ועיין בה"ד, ודבריו תמוהים, דמאי שייך לא איקבע איסורא גבי שבת אחרי שקידש עליו היום (שהרי ר' שמעון מחייב חטאת), עיין בתוספות כריתות י"ז ב' ד"ה מדסיפא ובר"מ פ"ח מח' שגגות ח"ב. ואפשר לקבל את פירושו, ולהניח שיש כאן אשגרה מכריתות פ"ב ופ"ג, ומדברים במקום דלא איקבע איסורא, ומודה ר' יוסי במקום דאיקבע איסורא שחייב אשם תלוי.

1028-29. ומודה ר' יוסי בשנים שהיה אחד מהן מחוסר כפרה וכו'. וכ"ה להלן כריתות פ"ב ה"ח הנ"ל. ובמשנתנו שם (פ"א מ"ד): אלו מביאות ואינו נאכל וכו' שתי נשים שהפילו, אחת ממין פטור, ואחת ממין חובה. אמר ר' יוסי אימתי בזמן שהלכה זו למזרח וזו למערב, אבל אם היו שתיהן עומדות כאחת מביאות קרבן ונאכל. ופירשו בגמרא שמביאין חטאת אחת ומתנין עליה, והקשו שהרי ר' יוסי לית ליה תנאי (כדלעיל ומקבילות), ותירצו: מודה ר' יוסי במחוסר כפרה, התם גברא בעי ידיעה, דכתיב או הודע אליו חטאתו וכו' אבל הכא וכו' לאישתרויי באכילת קדשים. והביאו ראייה גם מלשון משנתנו (שם ספ"ה): ר' יוסי אומר כל חטאת שהיא באה על חטא אין שנים מביאים אותה. ולא הביאו שם את התוספתא הנ"ל והתוספתא שלנו שמפורש כן בדעת ר' יוסי. ובתוספות הרא"ש שם 28 עיין בשטמ"ק על הגליון שם אות י"ד, וביתר באור בשטמ"ק וויען תרל"ח ובמלא"ש פ"א מ"ד. פירש שר' יוסי בא לפרש את דברי הת"ק, ולפ"ז הלכה כברייתא שלנו, אבל בפיה"מ להר"מ שם ובספ"ה כתב שאין הלכה כר' יוסי, וכן פסק בחיבורו בפ"א מה' מחוסרי כפרה ה"ז שלא כר' יוסי.