תוספתא כפשוטה על סוטה א:ו

125-26. וכדרך שמאיימין עליה בית דין שתחזור בה, כך מאיימין עליה שלא תחזור בה וכו'. כ"ה ("שלא תחזור") בד, בכי"ע, בקג"נ, בירושלמי פ"א רה"ד, ט"ז ע"ד, ובבלי ז' ב', ובמדרש במ"ר פ"ט סי' ל"ג. ובכי"ו כאן בטעות: שתחזור בה. ובבבלי ז' ב' הקשו מן הברייתא כאן על משנתנו שלא הזכירה שמאיימין עליה לשתות, ותירצו שהברייתא שלנו היא לאחר שנמחקה המגילה. אבל בירושלמי לא הרגישו בשום קושי, שהרי אפשר ששניהם אמת, מתחילה מאיימין עליה שלא לשתות, ואם התעקשה ועמדה בדיבורה שהיא טהורה מאיימין עליה שתשתה. ובעמק הנצי"ב לספרי, עמ' ס', פירש שדייקו מן הלשון שמאיימין עליה כדרך שמאיימין על עדי נפשות (פ"א מ"ד), ולא מצינו שמאיימין על דיני נפשות שיעידו עיי"ש. ולא נתחוורתי בדבריו ז"ל, שהרי כשמאיימין עליה שתחזור בה מאיימין עליה בעונש המים, וכמו שפירש"י (ז' א'): ושמא אמת הדבר, אל תביאי עצמך לידי מיתה מנוולת זו. ובמאירי שם: ומאיימין אותה על מים המרים ובדיקתם, ושתזהר שאם אינה נקיה לא תמסור עצמה לסכנה ותודה וכו', וכן פותחין לה דרכים להודאתה 10 ועיין בפי' הר"מ שבמאירי שם. ובהוצ' ר"י קאפח עמ' רמ"ח: וכל זה להקל עליה את ההודאה. וכו'. אבל מה שייך איום שתשתה, ובעל כרחינו אנו אומרים שהלשון " מאיימין עליה שלא תחזור" היא בהקבלה ואגב הלשון שברישא, והכוונה שמאיצים בה שתשתה, והרי אף בעדי נפשות אמרו כן (סנהדרין ספ"ד): ושמא תאמרו מה לנו ולצרה הזאת, והלא כבר נאמר והוא עד או ראה או ידע אם לא יגיד [ונשא עונו] . ואין לך איום יותר מזה, עיין בתוספתא שבועות פ"ג ה"ד. וסוגיית הבבלי קשה, ועיין בקרן אורה שם, שנתקשה מאד בסוגיית הבבלי. והנה כבר ראינו לעיל שבמשנתנו שנו כיצד משפיעים עליה להודות. מתחילה מאיימים עליה במיתה משונה של המים המאררים, ואח"כ פותחים לה דרכים להקל עליה להודות, ואח"כ אומרים לה: עשי לשמו הגדול שנכתב בקדושה שלא ימחה על המים. כאן כבר נותנים לה אמתלא להתחסד ולומר טמאה אני (והוא הדין: אינני שותה, מבלי להודות) רק כדי שהשם לא ימחה. ומשום כך שואל התלמוד מן הברייתא שלנו, כיצד אפשר לשנן לה מתחילה את חומר מחיקת השם, ומיד להאיץ בה שימחק השם ותשתה, ולפיכך תירצו שהברייתא מדברת אחר מחיקת המגילה שהשם כבר נמחק. ובספרי נשא פי' י"ב, עמ' 18: אם לא שכב איש אותך , מלמד שפותחין לה בזכות. אומר לה הרבה יין עושה וכו', ר' ישמעאל אומר בתחילה מודיעה כוחן של מים המרים, אומר לה, בתי, אומר לך המים האלו למה הם דומים לסם יבש הניתן על גבי בשר חי ואין מזיקו, כשהוא מוציא מכה מתחיל לחלחל, אף את, אם טהורה את שתי ואל תמנעי וכו', ועיין במ"ר פ"ט סי' י"ז. ונראה כפירוש הרד"ף בספרי דבי רב (כ"ב ע"ג ואילך) שר' ישמעאל אינו חולק על הת"ק, אלא מבאר יותר, ואף לדברי הת"ק בספרי פותחין בזכות ב"אם לא שכב איש אותך", כדברי הברייתא בסנהדרין ל"ב סע"ב. ומ"ש אח"כ "אומר לה הרבה יין עושה וכו' " הוא עניין בפני עצמו, כלומר, אחר שפתח בזכות אומר לה וכו'. וכן כנראה הבין ר' טוביה בפסיקתא זוטרתי שהעתיק: אם לא שכב וכו' מיכן אמרו פותחין בדיני נפשות בתחילה לזכות. ואומר לה, בתי, וכו', כלומר המחבר כתב "ואומר" (במקום: אומר שבכל הנוסחאות), והיינו שאומר לה אח"כ. וכבר העירו המלבי"ם והנצי"ב בפירושיהם לספרי ששיטת הבבלי אינה מתאימה לספרי. אבל מלשון הברייתא בתוספתא ובירושלמי בוודאי משמע שהיא חולקת על הספרי, 11 עיין גם בגליון הש"ס לר"ע איגר שציין לתוספות י"ד ב', ד"ה אי, עיי"ש. ואמרו כדרך (או כשם) שאיימו עליה מתחילה שתחזור, כך מאיימין ומאיצין בה אח"כ שלא תחזור, עיין מ"ש לעיל בפי' הבבלי.

227-28. שאין המים הללו דומין אלא לסם יבש וכו'. וכ"ה הסדר בברייתא שבירושלמי. אבל בברייתא שבבבלי הסדר הפוך, והיא מסיימת ב"אין שם מכה אין מועיל כלום", וכן הדין נותן, שהרי מאיימין עליה שתשתה, ולמה לסיים באיום שלא תשתה, כנוסח התוספתא והירושלמי.

329. אין משקין שתי סוטות (בית דין) 12 המוקף ליתא בד ובכי"ע. ושמא יש כאן גליון שנכנס שלא במקומו, וצ"ל: אין בית דין משקין שתי סוטות וכו', עיין בלשון הר"מ בפ"ג מה' סוטה סה"א ובמורה ח"ג פמ"ט. כאחת וכו'. להלן נגעים פ"א הי"ב, ספרי נשא ריש פיס' ט', עמ' 15, ס"ז, עמ' 235 (=במ"ר פ"ט סי' י"ז), בבלי כאן ח' א', נדרים ע"ג א'. והתוספתא הובאה במאירי כאן ח' א', עיין מ"ש להלן.

430-31. שנ' והקריב אותה הכהן, ואין מקריב שתים. בד: אותה מקריב, ואין מקריב שתי'. ובכי"ע: אחת מקריב ואין מקריב שתים. וכ"ה להלן בנגעים הנ"ל. ובבבלי כאן: אלא אמר קרא אותה לבדה. ופירש"י: אותה. והשביע אותה הכהן . וכתב בבאר שבע: ולא דק, ותמה עליו מן התוספתא כאן ומן הספרי הנ"ל, ונעלם ממנו שדברי רש"י מפורשים בס"ז הנ"ל, עיין בהגהות הרש"ש כאן במקומו ובחידושיו למדרש במ"ר הנ"ל פ"ט סי' י"ז, אות כ"ג. ובמאירי הנ"ל הביא את התוספתא כאן שבה מבואר לאיזו "אותה" מכוין ר' יהודה. ועיין בגליון הש"ס לרע"א כאן, ומ"ש בתוספתא כפשוטה ח"ז (נדרים), עמ' 476.