תוספתא כפשוטה על סוטה יא:יא

1105-107. אלא ושמואל מת זו מיתה ודאי, וימת שמואל לעניינו של שאול. וכ"ה בד, בכי"ע ובילקוט הנ"ל. ובאבות דר"נ נו"ב פמ"ג, נ"ט סע"ב: אמרה חנה כל הימים ששמואל בני קיים מלכות שאול קיימת (עיין מדרש שמואל פ"ג סוף אות ו'). כתוב אחד אומר וימת שאול (צ"ל: שמואל), וכתוב אחד אומר ושמואל מת , וימת שמואל זו מיתת נבל, ושמואל מת זו מיתה ודאי, שנאמר ויקבצו (צ"ל: ויספדו) לו כל ישראל ויקברוהו בעירו ברמה וכו'. וכאן ברור שגרסו במקרא כמסורת שלפנינו, ומי שאמר שמת וודאי מביא ראייה מן הפסוק שלהלן שם. ועיין מ"ש להלן, שו' 110–111 ואילך. ובכי"ה שם (עיי"ש הערה ט'): וימת שמואל , זו מיתת שאול . ויש שם שריד של מסורת אחרת. ולפי הגירסא שלפנינו בתוספתא שערנו לעיל שחז"ל גרסו בש"א כ"ח, ג' "וימת שמואל", ובש"א כ"ה, א' "ושמואל מת". 12 עיין מ"ש לעיל, הערה 10. וכבר שער כן ר"א מארגאשית בפירושו לכד הקמח של רבינו בחיי שהוציא לאור ח"א כ"ב ע"א, הערה ל"ו, אבל לא הביא שום סמוכים לדעתו, עיי"ש. ופירשו רבותינו שבריש פכ"ה דברו על מיתתו ממש, על סיפור המעשה, אבל "וימת שמואל" (לפי גירסתם המשוערת בפכ"ח, ג') לא נכתב ונשנה אלא לעניינו של שאול ששאל בבעלת אוב, כמו שכתוב להלן שם. וכן פירשו הראשונים במקומו, שלפיכך חזר הכתוב להזכיר את מיתת שמואל מפני מעשה שאול, שאילו היה שמואל קיים לא היה שואל באובות. ובמדרש קהלת פ"ז סוף פסוק א', ובמקבילה במדרש שמואל פכ"ג, דרשו: ושמואל מת (ש"א כ"ח, ג') זו מיתה וודאי, וימת שמואל (ש"א כ"ה, א') אין הדברים אמורים אלא לעניינו של נבל, וכמפורש להלן בפכ"ה שם, והכוונה שאילו היה שמואל קיים לא היה דוד מתנהג עם נבל כפי שאיים עליו. ושם היא מסורת אחרת, אבל מן הגירסא שם בסדר הכתובים 13 וכ"ה בקה"ר גם בדפוס פיזרו ובמדרש שמואל בגליון כת"י שלי, וכן מעתיק בשמו בכד הקמח לרבינו בחיי אות א' (אבל הג' ). אבל לעיל בסמוך בקה"ר שם: וימת שמואל ויספדו לו כל ישראל , כגירסא המשוערת שלנו בתוספתא כאן. מוכח שגרסו בכתובים כמו שהיא לפנינו במסורת, ושלא כמסורת התוספתא (לפי השערתנו), אבל אף שם אין הנוסחא בטוחה לגמרי, שכן בילקוט שמואל הנ"ל רמז קל"ד מסיים (הסיום אינו מן התוספתא אלא מן המדרש): וכתיב ושמואל מת וסמיך ליה ואיש במעון מעשהו וכו'. הרי לך מפורש כמסורת התוספתא בפסוקים, ואפשר שבמדרשות הגיהו הסופרים ע"פ המסורת שלנו בכתובים, והגירסא הנכונה נשרדה בילקוט. אבל בעל ה"ד משער שיש לפנינו השמטה בתוספתא ע"י הדומות, וצ"ל: וימת שמואל לעניינו של [נבל. דבר אחר וימת שמואל זו מיתה ודאי. ושמואל מת לעניינו של] שאול. וצ"ע.

2110-111. שלא תעלה על דעתך שלא מת שמואל וכו'. אף ר' אלעזר סובר ש"וימת שמואל" היא מיתה ודאי, וכאן לא חזר הכתוב אלא ללמד שלא תטעה שעלה חי.

3111-112. ואומ' ויספדו כל ישראל ויקברוחו וכו'. חוזר לדברי הת"ק שבשבחו של שמואל הכתוב מדבר, שאילו היה שמואל וב"ד קיים לא היה בא שאול לאותו מעשה.

4115-116. שספדו לו כל ישראל כדרך שספדוהו ברמה. ילקוט שמואל רמז קל"ד הנ"ל. ובתרגום ש"א כ"ח, ג': וספדו עלוהי אנש בקרתיה , והביאוהו ברש"י וברד"ק שם. וברד"ק מוסיף: כי בכל ערי ישראל ספדו לו בשכר שהיה מחזר בכל המקומות לשפטם. וההוספה היא ע"פ מדרש שמואל פכ"ג, סוף אות ז'.