תוספתא כפשוטה על סוטה יד:ו

122-23. ר' מאיר אומ' חלקם שאלו בפיהם. בבלי שבת נ"ו א', חולין קל"ג א'. ור' מאיר סובר שתבעו את המעשרות (שהיו לויים) בפיהם והיו דנים. וכן מפורש בירושלמי כאן פ"א ה"ד, ט"ז ע"ד (כתובות רפי"ג, ל"ה ע"ד): דריש שלש מקראות לשבח וכו', ולא הלכו בניו בדרכיו ויטו אחרי הבצע , שהיו נוטלין מעשר ודנין. ובב"ר הנ"ל בדפוסים: על ידי שהיו נוטלים את המעשר ודנין בו העלה עליהם הכתוב כאילו לקחו שוחד. ועיין מדרש שמואל פ"ז, ד', עמ' 26. ולעיל דמאי פ"ה ה"כ, עמ' 92 (ובמקבילות בירושלמי ובבבלי) אמרו על כהנים ולויים המסייעים בבית הגרנות: ראשיה בשחד ישפטו וכהניה במחיר יורו (מיכה ג', י"א). ועיין בבלי כתובות ק"ה ב', וע"ז אמרו (מכות כ"ד א') מואס בבצע מעשקות (ישעי' ל"ג, ט"ו) כגון ר' ישמעאל בן אלישע, כלומר, שלא קיבל ראשית הגז, מפני שהנותן בא לדון לפניו. ולפיכך מובנים דברי הכתובים, שהרי לעיל בסמוך אמרו במקרא (ש"א ספ"ז): והלך מידי שנה בשנה וסבב בית אל והגלגל וגו' ותשבתו הרמתה כי שם ביתו וגו'. ודרשו (ברכות י' ב', נדרים ל"ה א'): כי שם ביתו כל מקום שהלך ביתו עמו, כלומר, שלא נהנה כלום מאחרים. ועיין ש"א י"ב, ג' ואילך ובבבלי נדרים ל"ח א' הנ"ל ובמדרש שמואל פי"ד, ט'. ברם "בניו לא הלכו בדרכיו", ולא די להם שנהנו מאחרים, אלא שתבעו את המעשרות בפיהם. ועיין ב"ר פפ"ה הנ"ל, עמ' 1046, שהביאו את מדות שמואל, ואח"כ הביאו את מעשי בניו, וכפירוש הנ"ל. ועיין בבלי שבת נ"ו א' (לעיל מן הברייתא שלנו) והעתקנו אותו להלן בסמוך. ועיין מ"ש להלן שו' 24–27, ד"ה ועיין ירושלמי.

223-24. ר' יהוד' אומ' מלאי הטילו על בעלי בתים. וכ"ה בברייתא בשבת הנ"ל. ובירושלמי סוטה וכתובות הנ"ל: אמר ר' ברכיה מברכתא היתה עוברת, והיו מניחין צרכיהן של ישראל והיו הולכין עוסקין בפרקמטיא. ובב"ר הנ"ל, עמ' 1047: מברכתא היתה עוברת בבאר שבע (כלומר, במקום שהיו דנים שם, עיין ש"א ח', ב'), והיו מניחין צרכי ציבור והולכין בצרכי עצמן, ומכוח אותו מעשה העלה הקב"ה עליהן כאילו לקחו שוחד. ועיין במדרש שמואל פ"ז, ד', עמ' 26. ובבבלי שבת נ"ז א': אלא מה אני מקיים ויטו אחרי הבצע , שלא עשו כמעשה אביהם, שהיה שמואל הצדיק מחזר בכל מקומות ישראל ודן אותם בעריהם וכו', והם לא עשו כן, אלא ישבו בעריהם, כדי להרבות שכר לחזניהן ולסופריהן. ובר"מ פ"ג מה' סנהדרין ה"ג: כל דיין שיושב ומגדל מעלתו כדי להרבות שכר לחזניו ולסופריו הרי הוא בכלל הנוטים אהרי הבצע, וכן עשו בני שמואל וכו'. ולפי מקורות א"י הנ"ל משמע שע"י שעסקו בפרקמטיא הזניחו את ההשגחה על סופריהם וחזניהם, והם הם שלקחו שוחד, כמו שפירש בח"א המהרש"א בשבת נ"ו א', עיי"ש. ועיין לעיל שו' 16–18, ד"ה משרבו מטילי.

324-27. ר' עקיבא אומ' מתנות נטלו בזרוע. ר' יוסה או' קופה של מעשרות לקחו בזרוע. וכ"ה בד. אבל בכי"ע: ר' עקיבא אומ' קופה יתירה של מעשרות נטלו, ר' יוסי אומ' מתנות נטלו בזרוע. וכ"ה בבבלי שבת נ"ו א' הנ"ל בכי"י ובילקוט ב"י (עיין דק"ס שם, עמ' 115, הערה ס'). ובדפוסים שם: קופה יתירה של מעשר נטלו בזרוע . ונראה שהמלה "בזרוע" היא באשגרה מדברי ר' יוסי, שאם לקחו קופה יתירה של מעשר הרי יש כאן שוחד אפילו אם לא נטלו בזרוע. ולפי מסורת התוספתא בכי"ו ובד שלא נזכר שם "יתירה", גרסינן "בזרוע" בשתיהן. ולעצם העניין נראה שאין הבדל גדול בין הגירסאות אלא בשיטות התנאים, והכוונה אחת, שנטלו קופה של מעשרות שהיו מיועדות ללויים אחרים (אבל עדיין לא זכו בהן), ואשר למתנות הכוונה, כנראה, לזרוע, לחיים וקיבה, כמו שפירש"י בלשון ראשון, והם נהגו כאותו לוי שהזכירו אותו בבבלי חולין קל"א א', 3 ופירש"י: כשהיו התינוקות מוליכין הזרוע והלחיים והקבה לכהן חוטפים מידיהם. וכן פירש"י שם קל"ג א', ד"ה דחטיף מתנתא. והתינוקות קטנים היו, עיין לעיל כתובות פ"ג ה"ג, ובבלי שם כ"ח ב', ועדיין לא זכו למקבל. ועיין במרומי שדה להנצי"ב שם. ור' עקיבא ור' יוסי הטילו עליהם אשמה יותר כבדה מאשר ר' מאיר ור' יהודה, ולפיכך אמרו בבבלי שם "כתנאי", וזוגי זוגי קתני, עיין בהגהות הגרא"מ הורוביץ במקומו. ועיין ירושלמי שביעית רפ"ג, ל"ד ע"ג (מע"ש פ"ה ה"ה, נ"ו ע"ב), ושם אמרו על ר' חייא בר אבא שהפסיק מלקבל מעשרות מפני שאמרו עליו שהורה להיתר לסילני, מפני שהיה מקבל ממנו מעשרות.

427-29. אע"פ שלא קלל עלי את שמואל אלא על תניי, ראה היאך דבקה בו. בבבלי מכות י"א א': א"ר אבהו קללת חכם אפילו על תנאי היא באה (ופירש"י: ולא נתקיים התנאי וכו', שלא כיחד). מנלן, מעלי. דקאמר ליה לשמואל כה יעשה לך אלקים וכה יוסיף אם תכחד ממני דבר (ש"א ג', י"ז), ואף על גב דכתיב (שם י"ח) ויגד לו שמואל את כל הדברים ולא כחד ממנו , כתיב ולא הלכו בניו בדרכיו (שם ח', ג'). ובמדרש שמואל פ"י, ב': כה יעשה לי אלקים וכה יוסיף אינו כתוב כאן, אלא כה יעשה לך אלקים וכה יוסיף , אמר לו כשם שאין בני יורשין את מקומי, כך אין בניך יורשין את מקומך.