תוספתא כפשוטה על סוטה יד:ז

129-31. משרבו מקבל אני טובתך, ומחזיק אני טובתך, רבו איש הישר בעיניו יעשה. כלומר, שנתמעטו גומלי חסדים בישראל, ואם אדם מקבל טובה, הוא מבטיח שיחזיק טובה בעד כך, 4 ואין כאן גמילות חסד כלל, וכל מה שאדם עושה אינו אלא כדי להפיק תועלת לעצמו. רבו איש הישר בעיניו יעשה (שופטים י"ז, ו'). וכ"ה בבבלי מ"ז ב', ופירש"י: שהרואה שהדיינים מסבירים לו פנים מפני טובה שעשה להם, ואינו מתיירא מהם. ובילקוט המכירי ישעי', עמ' 46, מעתיק את הברייתא בשם "תוספתא דסוטה". ועיין מ"ש לעיל שורה 16–18, ד"ה ובאסתר רבה.

232-33. וסרחה כל המלכות כולה, ואזלא ונזלא. וכ"ה בד. ובכי"ע: ואזלה ונולה . ובבבלי חסרה כאן בבא זו, וישנה להלן בסמוך כמו בתוספתא, עיין מ"ש להלן בסמוך. ובילקוט המכירי הנ"ל הסרה כאן בבא זו. ובפסיקתא שהובאה במכירי ישעי', עמ' 196 (אינה לפנינו): משל לבת מלכים וכו', סרחה , מנעו ממנה אותה שררה והיא מתנוולת .

333-36. ומשרבו איש הישר בעיניו יעשה, שפלים הגבהו וגבוהים השפלו, סרחה כל המלכות כולה אזלא ונזלא. וכ"ה בד. ובכי"ע ובילקוט המכירי הנ"ל חסר כאן "סרחה" וכו' עד הסוף, ועיין לעיל בסמוך ד"ה וסרחה. ובבבלי מ"ז ב': ומשרבו איש הישר בעיניו יעש' , 5 חמש מלים אילו נשמטו בהוצאות שלנו, אבל ישנן בכי"מ ובאגדות התלמוד. שפלים הוגבהו והגבוהים הושפלו, ומלכותא אזלא ונולא (בכי"מ: אזל' ואזלא ). ובח"א למהרש"א, ד"ה ומלכותא: וי"ג (=ויש גורסין) אזלא ונזלא בזיי"ן, 6 בדקתי בכל הדפוסים הישנים שבביה"מ כאן, בעין יעקב ובאגדות התלמוד ולא מצאתי גירסא זו. ושמא כיון לתוספתא. וקאי אמלכות רומי וכו' כמו יזל מים וכו'. ונראה שגירסא זו שהיא גם גירסת התוספתא בכי"ו ובד וודאי נכונה, 7 ובהוספה למשנתנו פ"ט מט"ו: וספריא כחזניא, וחזניא כעמא דארעא, ועמא דארעא אזלא ודלדלה. וברש"י מ"ט דע"ב: אזלא ונוולא . הולכים ודלים ומתנוולים, ועיין בגליון שם. ובמשנה כ"י קויפמן: וספייה כתלמידייה, ותלמידייה כעמא, ועמא כעמי, אזלה וגזלה . ובמשנה הוצ' לו: וספריא כתלמידיא, ותלמידיא כעמא, ועמא כעממי (האותיות "מי" נכתבו בסוף השורה מלמעלה), אזלא ונזלה ודללה . ובמלא"ש בשם ר' יהוסף אשכנזי: ותלמידיא כעמא, ועמא כעממיא , אזלא ודלדלא ונוולא . וכ"ה בפיה"מ להר"מ בכ"י ק' (הוצ' הר"י קאפח, עמ' דע"ט), אלא ששם בסיפא: אזלא ונזלא . וכ"ה במנוה"מ הוצ' ענאלאו ח"ב, עמ' 351, אלא ששם: אזלא ומתנוולא. ובמאירי, עמ' קכ"א: וחזניא כעמא דארעא, ועמא כעמי אזלה ונזלה ודללה. ויש כאן (וכן בהוצ' לו ובנוסחאות שהיו לפני ר' יהוסף אשכנזי) תרכובת של שתי נוסחאות, וכן, כנראה, היה גם לפני רש"י הנ"ל (כגירסת ר' יהוסף אשכנזי), וכן מוכיחה הנדידה ממקום למקום (ונזלה ודללה, ודלדלא ונוולא), סימן מובהק להוספה. והכוונה לפי הגירסאות האילו: העם כגוים (עממיא), כמלכות רומי שהולכת ומזדלדלת. ואשר לפירושה שמא יש כאן תיאור המלכות בימיהם, ואמרו שהשפלים הוגבהו והגבוהים הושפלו ונתקלקלה (corrumpitur) כל המלכות, כולה הולכת ומזדלזלת. 8 כנראה שלפנינו בטוי עממי מן השרש זל, או "זלל", ועיין מ"ש להלן פט"ו, שורה 49–50, ד"ה משמת ר' חנינא. ובאמת מזמנו של ספטימיוס סווירוס ואילך הוגבהו השפלים, והגבוהים הושפלו, וסרה גדולת הסינט וירד כבוד המלכות (נזדלזלה), והמצביאים מפשוטי העם לבשו כתר מלכות. ולפי זה ברייתא זו היא מתקופה יותר מאוחרת.

436-37. משרבו צרי עין וטורפי טרף, הן הן שופכי דמים וכו'. וכ"ה בד ובכי"ע ובילקוט המכירי הנ"ל. ובברייתא שבבבלי מ"ז ב' חסר "הן הן שופכי דמים". ועיין בחידושי אגדות למהרש"א שם, ולצרי עין ולמקפחי פרנסה שיורדים לחיי חבריהם נאה השם "הן הן שופכי דמים" ועיין להלן, שו' 53, ד"ה והן הן.

539-40. ועברו על מה שכתו' בתורה השמר לך וכו'. עיין בחידושי אגדות למהרש"א הנ"ל.