תוספתא כפשוטה על סוטה טו:יא

1110. משחרב הבית האחרון וכו'. וכ"ה בד. ובכי"ע: משחרב בית המקדש וכו'. וכ"ה בילקוט תהלים רמז תתפ"ה 57 בהוספות למדרש תהלים פקל"ז, ו', הוצ' בובר, עמ' 524. תניא סד אדם וכו'. וכל הסימן שם נעתק מן הילקוט. וכל התיקונים של בובר אין להם יסוד. בשם תוספתא דסוטה (אלא ששינה את הסדר, כדי להסמיכו לפסוק, כדרכו תמיד) כגי' כי"ע בערך. ובבבלי ב"ב ס' ב' הנ"ל: כשחרב הבית בשניה וכו'. אבל ברוב כתה"י, ובראשונים: כשחרב הבית באחרונה , עיין דק"ס. וכ"ה גם בה"ג ס' הלכות תענית, ד"ו ל"ט ע"ב, וד"ב, עמ' 193. ובאגדות התלמוד שם: בית אחרון . ואין לדייק מכאן בשום אופן שהכוונה לבית בזמן בר כוזבא, 58 וכשיטת כמה מן החכמים שסוברים שבנו את הבית באותו זמן. וכמו שאמרו במשנתנו ובתוספתא כאן "פולמוס האחרון", שהרי ר' יהושע מתנגד לכך, ואין להניח שר' יהושע האריך ימים עד אחר חורבן ביתר. 59 ראיתי למי שטען שמצא ראייה מוכרחת שר' יהושע בן חנניה האריך ימים עד אחרי שנתנו הרוגי ביתר לקבורה מן הברייתא שבבבלי ברכות מ"ה ב': ר' אליעזר אומר רצה לאומרה וכו' בברכה שתיקנו חכמים ביבנה אומרה. והרי ר' יהושע מת אחרי ר' אליעזר, וממילא אף הוא חי עדיין באותו זמן. ואין הדברים זקוקים לביטול. ואף שהגירסא ר' "אליעזר" מקויימת גם ע"י כתי"י, הרי המלה "ביבנה" חסרה בכי"מ, בכי"פ ובבית נתן, ואין ספק שהסופרים הוסיפו ע"פ התלמוד לעיל שם והמקבילות. ור' אליעזר סובר שהיא תקנה קדומה, שהרי ר' ישמעאל סובר שהיא דאורייתא, עיין ירושלמי שם פ"ז ה"א, י"א ע"א, ומקבילות. ועיין בבלי שם מ"ו א' ומ"ש לעיל ח"א, עמ' 101. ואין פלא שר' אליעזר סובר שהיא תקנה קדומה, ואסמכוה אקרא. וצריך להניח שהאמוראים שסברו שתיקנו ברכה זו ביבנה חלקו על המסורת שבברייתות שהיא היתה קיימת בזמן התנאים הקדומים.

2113-114. מפני מה אין אתם אוכלין בשר וכו'. בכי"ו נשמטה המלה "אין" בטעות, והיא ישנה בד, בכי"ע, בילקוט ובבבלי ב"ב הנ"ל.

3116-117. אמ' להן לא נאכל. וכ"ה בד. והכוונה, שאמר להם נניח שאני מסכים לכם. ובכי"ע, בילקוט ובבבלי חסר כל זה.

4120. אמ' להם לא נשתה. וכ"ה בד, והכוונה כלעיל. ואף כאן חסר כ"ז בכי"ע, בילקוט ובבבלי.

5121-122. שממנו היו מביאין שתי הלחם ולחם הפנים. בבבלי הנ"ל: שכבר בטלו מנחות. ובכ"י ובראשונים: בטלו מנחות ולחם הפנים. ובבבלי ממשיך: אפשר בפירות. ובכי"ע ובילקוט הנ"ל הסדר כאן: תאינים וענבים לא נאכל... לחם לא נאכל... מים לא נשתה וכו'. והוא סדר הגיוני מאד. ואף בבבלי באים מים באחרונה, וע"ז אין להם תשובה. ובבבלי בא לחם בראשונה, מפני שעל שאלה זו יש להם תשובה. ואף בתוספתא כי"ו וד אפשר לפרש שהוא ידע את התשובה שאפשר בפירות. ושמא צ"ל גם בתוספתא כאן: תאנים וענבים... מים לא נשתה.

6124-125. תאנים וענבים לא נאכל, שמהם היו מביאין בכורים בעצרת. וכ"ה בד ובכי"ע. אבל בילקוט ובבבלי חסרה המלה "בעצרת", והיא לכאורה מיותרת, שהרי זמן בכורים מעצרת עד החג (בכורים פ"א מ"י), אבל עיין בבלי סנהדרין י"א ב' וברש"י שם, ד"ה ועל פירות האילן, ומ"ש לעיל ח"ב, עמ' 849, הערה 68. ובבבלי ב"ב שם ממשיך: אפשר בפירות אחרים. ורק אחרי שאמר להם: מים לא נשתה, ניצח אותם ושתקו. ועיין מ"ש לעיל שורה 121–122, סד"ה שממנו.