תוספתא כפשוטה על סוטה טו:ב

124-25. אמר רבן שמעו' בן גמליאל תדע שנתאררו טללים וכו'. ירושלמי פ"ט הט"ו, כ"ד ע"ב, בשינוי סדר הבבות. והברייתא נסמכה למשנתנו פ"ט מי"ב: ולא ירד הטל לברכה. והתוספתא עצמה חוזרת עליה להלן, כדי להוסיף עליה. ועיין מ"ש להלן.

228. דק מחספס. וכ"ה בד ובכי"ע. ובירושלמי הנ"ל חסרה הראייה מן הפסוק בהוצאות שלפנינו ובכי"ר. אבל בילקוט המכירי עמוס, עמ' 21, מעתיק מן הירושלמי: שנ' והנה על פני המדבר דק מחוספס וגו' (שמות ט"ז, י"ד). ומן המלה "וגו'" ברור שהכוונה לסוף הפסוק, והיינו "דק ככפר על פני הארץ", והכפור לבן הוא, ועיין בפי' הרמב"ן על התורה שם. ואף לפנינו הכוונה לסוף הפסוק אעפ"י שחסר "וגו' ", כרגיל במקורות שלנו.

328-29. עכשיו משחיר. עיין אבות דר"ן ספכ"ז.

431-33. רבן שמעון בן גמליאל אומ' משם ר' יהושע מיום שחרב וכו'. משנתנו פ"ט מי"ב הנ"ל, ולא בא אלא להוסיף את הסיפא.

535-36. וראשון ראשון עומד. כלומר, אעפ"י שבכל יום מתחדשת קללה, אבל הקללה הישנה בעינה עומדת. ובירושלמי פ"ט רהט"ו, ב"ד ע"ב: כתיב ואל זועם בכל יום (תהלים ז', י"ב), א"ר זעירא ראשונה ראשונה מתקיימת. וכן במדרש תהלים פ"ז, ט', הוצ' בובר, ל"ד ע"ב: תמן תנינן רבן שמעון בן גמליאל אומר מיום שחרב בית המקדש וכו', כל אלה משחרב בית המקדש, שנאמר 21 כ"ה בכל הנוסחאות, וגם בילקוט המכירי במקומו, עמ' 45, ובובר מחקו מדעתו. ואל זועם בכל יום . 22 והמליצו פסוק זה על הזמן שאחרי החורבן שבכל יום קללה מתחדשת. אמר ר' זעירא (אעפ"י שזועם בכל יום) 23 המוקף אינו בדפוסים, ולא בילקוט המכירי, עמ' 45. ראשון ראשון מתקיים. ואף שם הפירוש כמו שפירשנו בתוספתא. ולפי הנוסח בכ"י בובר, הפירוש שאעפ"י שבכל יום זעם חדש, ראשון ראשון קיים. ובפסיקתא דר"כ פרשת החדש הזה, הוצ' בובר נ"א ע"ב, הוצ' מנדלבוים, עמ' 98 (ובמקבילות): דור שבן דוד בא וכו', וצרות רבות באות על הציבור, וגזירות קשות מתחדשות, עד שהראש' קיימת מביא אחרת ונסמכה לה . ועיין מ"ש לעיל ח"ב (שביעית), עמ' 516 ואילך. ומסתבר שר' זעירא בירושלמי פירש את הפסוק בתהלים ע"פ דברי רשב"ג בתוספתא כאן, ומן הסדר שם משמע שהם גרסו ברייתא זו לפני הברייתא שלעיל ("אמר רבן שמעו' בן גמליאל תדע שנתאררה" וכו'), והוא סדר ישר.

637-38. ר' שמעון בן לעזר אומ' טהרה נטלה את הטעם וכו'. משנתנו פ"ט מי"ג בהוצ' שלפנינו, 24 והיא הוספה מן התוספתא, עיין מ"ש מהרי"ן אפשטין במבוא לנוה"מ, עמ' 956. ומתוך מדרש תהלים פ"ז שהבאנו לעיל משמע שלפני מסדר המדרש היתה ברייתא זו במשנתו. ירושלמי פ"ט הט"ו, כ"ד ע"ב, בבלי מ"ט א'. וכל הברייתא לעיל סוף מע"ש, עיין מש"ש בח"ב, עמ' 790.

739. נטלו את השמן ואת הדגן. וכ"ה במע"ש הנ"ל, עיין מש"ש, ויש להוסיף גם מדרש תהלים פ"ז הנ"ל: נטלו השומן והדגן. ועיין בנוסח הדפוסים שם. ועיי"ש במע"ש שפירשנו ש"הדגן" פירושו הדיגון, הלחם והבשר של הפרי, התמצית המזינה שבדגן, עיין גם מ"ש בתרומות עמ' 466, הערה 21. ועיין אבות דר"ן ספכ"ז הנ"ל (שו' 28–29).