תוספתא כפשוטה על סוטה טו:ד

147-48. משמת בן עזאי, בטלו השקדנין. משמת בן זומא, בטלו הדרשנין. וכ"ה בד, בכי"ע, בבבלי ובמשנה פ"ט מט"ו. וכ"ה בירושלמי אלא ששם "פסקו" במקום "בטלו". ובמשניות מטיפוס א"י: משמת בן עזאי פסקו השקדנים משמת בן זומא פסקו התלמידים . ובמלא"ש למשנתנו העיר לירושלמי נדרים פ"ח ה"ג, מ' סע"ד (ומקבילה בקידושין פ"ג): אמר ליה (כלומר, ר' זעירא) משמת בן עזאי ובן זומא בטלו השקדנים וכו'. ובאמת שניהם שקדנים היו, שניהם דרשנים היו, 27 ב"ר פ"ה, ד', עמ' 34: יש מן הדרושות שהן דורשין, כגון בן עזאי ובן זומא. ועיין גם וי"ר פט"ז, ד', הוצ' ר"מ מרגליות, עמ' שנ"ד. ושניהם תלמידים היו, 28 כלומר, תלמידים הראויים להוראה. כתוספתא קידושין פ"ג ה"ט ובבלי שם מ"ט ב', בבלי הוריות ב', ב'. 29 בירושלמי שם פ"א רה"ב, מ"ה ע"ד, רה"ה, מ"ו ע"א, תפס רשב"ל את שמעון בן עזאי גרידא כדוגמא לתלמיד הראוי להוראה.