תוספתא כפשוטה על סוטה ב:ד
תוספתא כפשוטה על סוטה · Tosefta Kifshutah on Sotah 2:4
Open in the reader →127-28. על כל ביאה וביאה שבעלה בא עליה הרי הוא חייב עליה. נראה שפיסקא זו עונה לפ"ג מ"ו: ואלו שמנחותיהן נשרפות. האומרת טמאה אני לך, ושבאו לה עדים שהיא טמאה וכו' ושבעלה בא עליה בדרך . ומשלימה התוספתא שהוא חייב על כל ביאה וביאה. ואעפ"י שדעת רוב הראשונים היא שבספק סוטה אין לאו גמור, וכן פסק הר"מ בפי"א מה' גירושין הי"ד, הרי נאמנת עלינו עדותן של הראשונים שהביאו (תוספות יבמות י"א ב', ד"ה מאי, רשב"א, ריטב"א ומאירי שם. ועיין גם בהגה"מ להר"מ הנ"ל) בשם מס' סוטה: אם בא עליה בעלה בדרך לוקה. ואף בתוספתא כאן בסתם סוטה עסיקינן, ולא בזינתה וודאי. ובירושלמי פ"א ה"ג, ט"ז ע"ד: כשם שהמים בודקין אותה על כל ביאה וביאה שהיא מקבלת את בעלה לאחר הבועל, כך הן בודקין אותו (כלומר, את הבועל). והלשון שם היא כלשון שלפנינו, אלא ששם הרי בוודאי זינתה אנן קיימין. ועיין באחרונים ליבמות י"א ב' הנ"ל, וכבר העירו על הלשון בבבלי כאן ז' א'.
228-29. נטמאת מנחתה עד שלא קידשה בכלי וכו'. פיסקא ממשנתנו פ"ג מ"ו. וכל הברייתא שלנו הובאה בירושלמי פ"ג רה"ז, י"ט ע"א, ובבלי ו' ב'.
329-30. משקדשה בכלי, תעבר צורתה וכו'. במשנתנו הנ"ל ובברייתא שבירושלמי ובבבלי הנ"ל חסר "תעבר צורתה", וכבר רמזתי בתס"ר ח"ב (ירושלים תפרח"י), עמ' 58, שהתנא שלנו סובר שאף פסול גוף טעון עיבור צורה, ועיין גם להלן מנחות פ"ד ה"ו, שם פ"ז הי"א. וממשנתנו הנ"ל אין לדייק כלום, שהרי גם בסיפא שם, בפסולי בעלים, לא הזכירו "עיבור צורה".