תוספתא כפשוטה על סוטה ב:ה

130-31. קרבה מנחתה ולא הספיק לקרב הקומץ וכו'. וכע"ז בד, וצ"ל: נקמצה מנחתה וכו'. וכן בכי"ע: קמץ מנחתה ולא הספיק וכו'. ובבבלי ו' ב' הנ"ל: קדש הקומץ ולא הספיק וכו', והיא היא. ולכאורה הקמיצה אינה מעלה ואינה מורידה בעניין זה, והעיקר הוא קידוש המנחה בכלי, או הקטרת הקומץ, ועיין בתוספות כ"ב ב', ד"ה אלו. ושמא באה להוציא מדעת ר' יוסי במשנת כריתות רפ"ו, והקמיצה היא כקבלת הדם בכוס. ובירושלמי פ"ג ה"ז, י"ט ע"א: תני נטמאת מנחתה. 21 הירושלמי חזר לרישא של הברייתא שלנו וקיצר, כמו שמצוי בירושלמי. עד שלא קרב הקומץ מתה היא ומת בעלה השיריים [מותרין, משקרב הקומץ מתה היא ומת בעלה השיריין] 22 המוסגר חסר לפנינו וישנו בכי"ר. אסורין. וברור שצ"ל להפך: אסורין... מותרין, וכמו שהוא בתוספתא. וכע"ז בשינוי לשון גם בבבלי ו' ב' הנ"ל. 23 בבבלי הלשון יותר ברורה: הרי היא ככל המנחות ותשרף, כלומר, לא תקמץ אלא תשרף כולה. ובתוספתא ובירושלמי אמרו "השיריים אסורים", אגב "השיריים מותרין" שבסיפא. ועיין ר"מ פ"ד מה' סוטה הי"ד ובכסף משנה שם.

231-32. שירים אסורין (שעל הספק באת מתחילתה, כיפרה ספקה והלכה לה). הטעם "שעל הספק" וכו' הוא באשגרה מן הסיפא, ואינו בכי"ע. ואף לא היה בשרידים מן הגניזה, כפי שנראה משיירי האותיות: רין. קרב הקומץ וכו'. ואינו גם בירושלמי (עיין מ"ש לעיל) ובבבלי הנ"ל.