תוספתא כפשוטה על סוטה ד:ג

152-53. באברהם הוא אומ', ואקחה פת לחם וכו'. ילקוט המכירי תהלים ק"ו, ל"ט, סוף עמ' 164 (בשם התוספתא). מכילתא בשלח פתיחתא, עמ' 81, הנ"ל, מכילתא דרשב"י, וארא, עמ' 5, ב"ר פמ"ח, י', עמ' 488, פסיקתא רבתי פי"ד, נ"ז ע"א, קה"ר פי"א, א', שמו"ר פכ"ה, ה', במ"ר פי"ד ב', סדר אליהו רבה (פי"ב) פי"ג, עמ' 60. ועיין וי"ר פל"ד, ח', עמ' תשפ"ה.

256-57. לשד השמן, כיוצא מן הדד שמן וכו'. דוכ"ה בד. ובמכירי הנ"ל: כיוצא בו מן הדד שמן וכו'. ובכי"ע חסר.

357. מה דד זה עיקר לתינוק וכו'. ספרי בהעלותך פיס' פ"ט, עמ' 89. ועיין ס"ז שם, עמ' 270.

459-61. דבר אחר, מה הדד הזה אפי' תינוק יונק הימנו כל היום אינו מזיקו וכו'. וכ"ה בד, וכ"ה בספרי הנ"ל. ובכי"ע: מה שד זה (וחסר שם "דבר אחר") אם יונק ממנו התינוק כל היום כולו אין מזיקו, כך היה המן. ובמכירי הנ"ל: אפילו ישראל (ואף שם חסר "דבר אחר") יונק ממנו כל היום כלו אינו מזיקו.

563. אין מזיקין. עיין מ"ש לעיל ח"א, עמ' 379, ח"ב, עמ' 507, ה"ה, עמ' 1014.

663-67. כך נעשה למי שאין נחשב עליו, אבל מי שנחשב עליו מתהפך בפיו לכל איזה טעם שירצה, שנ' ויתן להם שאלתם וגו' ותאותם יביא להם. וכ"ה בד. וכן במכירי הנ"ל: כך נעשה למי שאינו חשוב עליו, אבל למי שחשוב עליו מתהפך בפיו וכו' (כלפנינו). ובכי"ע חסרה כל הפיסקא הנ"ל. ובספרי הנ"ל: ד"א מה הדד הזה שהוא מין אחד ומשתנה למינים הרבה, כך היה המן משתנה להם לישראל לכל דבר שהם רוצים, משל אומר לאשה אל תאכלי שום ובצל מפני התינוק. ויפה העיר הרח"ש הורוביץ במקומו על ס"ז, עמ' 270: מה הדד שהוא מין אחד ובו מינים הרבה, לכך אומרין לאשה אל תאכלי שום, אל תאכלי בצל בשביל התינוק, כלומר, שבחלב האשה טעם כל המינין שהיא אוכלת, עיין מ"ש להלן בשם רש"י. ועיין בספרי לעיל שם פיס' פ"ז, עמ' 87. ועיין מכילתא ויסע פ"ד, עמ' 168, מכילתא דרשב"י שם, עמ' 113, שמו"ר פכ"ה, ג', תנחומא בובר שמות סי' כ"ב, בשלח סי' כ"ב, מדרש תהלים פכ"ג, ג'. סדר אליהו רבה (פי"ב) פי"ג, עמ' 60. ועיין באגדות היהודים לר"ל גינצבורג (באנגלית) ח"ו, עמ' 17, הערה 99. ובבבלי יומא ע"ה סע"א: א"ר אבהו מה שד זה תינוק טועם בו כמה טעמים (וברש"י שם: כל מיני טעמים. שהאם אוכלת) אף המן כל זמן שישראל אוכלין אותו מוצאין בו כמה טעמים. א"ד לשד ממש מה שד זה מתהפך לכמה גוונין וכו'. ועיי"ש בהגהות הב"ח, בדק"ס, עמ' 229, הערות מ'-נ', ובמה"ג במדבר, הוצ' רצ"מ רבינוביץ, עמ' קע"א.

767-69. ולא עוד אלא שירד להן מזון שני אלפים שנה ביום אחד. וכ"ה בד. ובכי"ע ובקג"נ: בכל יום. ובמכירי תהלים הנ"ל: בכל יום ויום. ובמדרש אבכי"ר הוצ' בובר, עמ' 21 (מן הילקוט שמות רמז רנ"ח): ולקטו דבר יום ביומו (שמות ט"ז, ד'), אמר רבי אלעזר ברבי שמעון מזון אלפים שנה היה המן יורד בכל יום, דכתיב דבר יום ביומו , ולהלן הוא אומר (כ"ה בילקוט) כי אלף שנים בעיניך כיום (תהלים צ', ד'). וכן מביא הילקוט בקונטרס אחרון בשם הילמדנו (סי' נ"א): ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו אמר ר"ש בן יוחי מזון אלפים [שנה] היה המן יורד וכו' (כלשון המדרש אבכי"ר). וכן בתנחומא בשלח הוצ' בובר סי' כ"א ובמדרש תהלים פע"ח, ג', בשם אמוראים ע"פ חשבונות כמות המן, עיי"ש. ואנו רואים שעצם האגדה היא אגדת תנאים, וע"פ דרשה מן הכתובים.