תוספתא כפשוטה על סוטה ו:א

11-5. ר' יהודה אמ' משם בן פטירי הרי הוא אומ' חי אל הסיר משפטי וגו', ללמדך שאין אדם נודר בחיי מלך אלא אם כן אוהב את המלך. וכ"ה בד. וכן בירושלמי פ"ה ה"ז, כ' ע"ג: תני בשם ר' יהודה חי אל הסיר משפטי וכו', שאין אדם נודר בחייו של מלך וכו'. אבל בכי"ע: ר' יהושע אומ' משום בן פטורי וכו'. וכן בילקוט איוב סוף סי' תתקי"ד: תוספתא דסוטה חי אל הסיר . ר' יהושע אומר משום בר פטרי הרי הוא אומר חי אל וכו'. ועיין במשנתנו פ"ה מ"ה. ובס' יחוסי תו"א הוצ' הרי"ל מימון (פישמן), עמ' ל"ד (הוצ' רבינוביץ י"א ע"ב): "ובתוספת' דסוטה אמר ר' יהושע משום בן פטורין הרי הוא אומר חי אל הסיר משפטי , מלמד שאין אדם נודר בחיי המלך אלא א"כ אוהב את המלך. ונראה כי התוספתא למדה לנו כי ר' יהושע סתם הנזכר שם, זהו ר' יהושע בן הורקנוס הנזכר במשנה (פ"ה מ"ה), וקמ"ל דלא דרש דרשה זו מדעתו, אלא כך קיבל משמו של בן פטורין, שאם נאמר דההיא דתוספתא ר' יהושע סתם, דהיינו ר' יהושע בן חנניה, על מה היה תמיה (כלומר, במשנתנו ספ"ה) על הדרשה, והלא אף [הוא] קיבל מאחרים כך. ואם לא נפרש אותו הפסוק (כלומר, אם לא שנפרש שאותו הפסוק) דחי הסיר משפטי , לא סבירא להו לרבן יוחנן בן זכאי ודורו דלשון שבועה הוא, אלא כדרך הפשט, אל שהוא חי הסיר משפטי, אבל המקרא שדרש ר' יהושע בן הורקנוס (כלומר, במשנתנו הנ"ל) הן יקטילני לא איחל וכו', מדלא כתיב לא אסיר יראתו ממני, אלא תומתי, משמעות תום חיבה ואהבה, כמה שנאמר תמים תהיה עם השם". ולפ"ז חוזר בו רבינו מפירושו הראשון, ור' יהושע בן חנניה הוא שמסר את הדרש בשם בן פטורי, אלא שהדרש שבתוספתא אינו מוכיח בוודאות, ואפשר לחלוק עליו, אבל הדרש במשנה היא הוכחה מסלקת, ולפיכך תמה ר' יהושע במשנה על רבן יוחנן בן זכאי. ומשום כך ממשיך רבינו שם: "ואם הוא כך, כמו שפירשתי" (כלומר, אחרי שחזר בו ופירש שר' יהושע המוסר בשם בן פטורי הוא ר' יהושע בן חנניה) "הרי מבורר כי בן פטורין קדם אף את ר' יהושע שהיה רבו של ר' עקיבא", 1 עיין מ"ש לעיל פ"ה שורה 114–115, ד"ה ובכי"ע, בשם רבינו. כלומר, ומכל שכן את ר' עקיבא עצמו. וכן טען רבינו לעיל שם (על סמך הברייתא בב"מ ס"ב א'): ובן פטורין קדם לר' עקיבא דמקתני עד שבא ר' עקיבא ולימד, ש"מ שדרשה דבן פטורין היתה בידם עד שדרשה ר' עקיבא לדרשה זו. 2 בתו"כ בהר פרשה ה' ה"ג, ק"ט ע"ג: דרש בן פטורי וכו", אמר לו ר"ע וכו'. וכ"ה בספר והזהיר ח"ב, קי"ב סע"א. וממשיך רבינו: ובתוספת' דוקנית מצאתי כמו שכתבתי (כלומר, אמר ר' יהושע משום בן פטורין), אבל מצאתי בתוספת' אחרת ר' יהושע אמר משום ר' יהודה בן פטורין, ואינה זו דוקנית כל כך. וכנראה שרבינו ראה שלפי תוספתא אחרת יש להבדיל בין ר' יהודה בן פטורין ובין סתם בן פטורין, שהרי ר' יהודה בן פטורין היה אחרי ר"ע, וכגירסת כי"ע לעיל ספ"ה: ר' יהושע או' דרש ר' יהודה בן פטורי משום ר' עקיבא , 3 וגירסאות רבינו מתאימות ברובן לגי' כי"ע, כרוב ספרי אשכנז וצרפת, עיין מ"ש במבוא לח"א, עמ' י"ט. ולגירסא זו נפל כל הבניין.

25. משם ר' נתן אומ' וכו'. ילקוט שמעוני ויחוסי תו"א הנ"ל, ירושלמי הנ"ל.

37. ר' אומ' נאמ' ירא אלים באברהם וכו'. וכ"ה גם בד, בכי"ע, בילקוט ובס' יחוסי תו"א הנ"ל. וכן בבבלי ל"א א' בכי"מ: תני' ר' או' וכו', וכ"ה גם בפי' מעין גנים על איוב, סוף עמ' 43. אבל בהוצאות שלפנינו: תניא ר' מאיר אומר וכו'. וכ"ה גם באגדות התלמוד ובעין יעקב שם.

411-12. ושאר כל התרעומת האמורה בפרשה לא נאמרה וכו'. וכ"ה גם בילקוט בדפוסים ישנים, אבל בד: ושאר כל התרעומו' האמורה בפרשה לא נאמרה וכו'. ובס' יחוסי תנאים ואמוראים הנ"ל: ושאר כל התרעומות האמורה בפרשה לא נאמרו וכו'. ובכי"ע: ושאר כל התרעומות האמורות בפרשה לא נאמרו וכו'. והנכון כלפנינו, כפי שמוכח ממספר היחיד "האמורה", "לא נאמרה", (כרוב הנוסחאות).

512-13. לא נאמרה אלא מתוך המורע. בד: אלא מתוך המורא . ובכי"ע: אלא לעינין המאורע . וכ"ה בילקוט הנ"ל. ובס' יחוסי תו"א הנ"ל בהוצ' רבינוביץ: אלא לעניין המורא . ובהוצ' מימון: אלא לעניין המעורא (כנראה שיש שם טעות הדפוס, עיין בהערה שם). ואין הבדל בין הגירסאות, ואף מורע, מורא, פירושו מאורע, עיין מ"ש בתס"ר סנהדרין, סוף עמ' 158 ואילך, 4 וכן צויין שם שבה"ג ד"ב, עמ' 74, ובס' הקנה הגדול פ"ג סע"ג: ואין שואלין אלא במראה . ועיין גם לעיל ברכות, עמ' 14, שורה 48 ובשנו"ס שם, ועוד בכ"מ. והכוונה שאין כאן הרהורים אחרי מדות הקב"ה אלא שכל התרעומת לא נאמרה אלא לעניין סיפור המאורע של יסורי איוב וסבלו.