תוספתא כפשוטה על סוטה ו:ז

1113-116. ומצ' להם, וכי מספיק להם. את כל דגי הי' וגו', וכי הו' מספיק להם, כגון שנאמר ואם לא תמצא ידה די שה. בכי"ע: ומי מספק להם, אם את כל דגי הים , ומי מספק להם, כעינין שנ' ואם לא תמצא ידה די שה . כלומר שר"ע מפרש את הפסוקים: הצאן ובקר וכו' ומצא להם, אם את כל דגי הים וכו' ומצא להם , שלא יספיק להם, דוגמת "לא תמצא ידה" (ויקרא י"ב, ח') שאין ספיקה בידה להקריב שה. 12 ברש"י במדבר י"א, כ"ב ובדרשות ר"י ן' שועיב בהעלותך ס"ג ע"ג: והוא כמו ומצא די גאלתו (ויקרא כ"ה, כ"ו). והסיגנון שלנו "כגון שנאמר" מצוי במקורות התנאים, וכן לעיל תרומות פ"ז ה"כ (בכי"ע): כגון שהוא אומ' ותבא האשה וכו', ולהלן סנהדרין פ"א ה"ו (בד וכי"ו): כגון שהוא או' פוטר מים וכו'. ובכי"ע שם: כגון דכתיב וכו', ועוד בכ"מ. ובספרי במדבר פיס' צ"ה, עמ' 95: ומצא להם , אפילו אתה מכניס להם כל צאן ובקר ספיקין הן להן וכו'. ובספרי ואתחנן פיס' ל"א, עמ' 50 הנ"ל: אם את כל דגי הים יאסף להם , שוה להם, כלומר, מספיק להם (דוגמת "איננו שוה לי", באסתר ה', י"ג, כלומר, אינו מספיק לי)?

2117-118. וכי איזו קשה זו, או שמעו נא המורים וכו'. כ"ז חסר במקבילות. וברש"י במדבר י"א, כ"ב: ואיזו קשה זו, או שמעו נא המורים וכו', והעתיק ע"פ התוספתא כאן. והברייתא מפרשת את דברי ר"ע, שאין לתמוה לפי פירושו למה לא נענש משה ע"ז כשם שנענש משום שאמר שמעו נא המורים .

3123-124. לא חיסך עליו המקו', שנ' עתה תראה היקרך דברי וכו'. כנראה שמפרש "היקרך" אם יפגע בך (דוגמת "אשר קרך בדרך", דברים כ"ה, י"ח, ועיין בתרגום פה ושם), וכבר מעכשיו בישרו את הפרענות העתידה לבוא עליו. ואף ר"ש בן אלעזר מתרץ את דברי ר"ע, עיין מ"ש לעיל. ועיין במשנת אבות פ"ד מ"ד ובמפרשים שם.

4125. ואני אומר חס ושלום וכו'. מסדר התוספתא הכניס מתחילה מאמרים לתרץ דברי ר"ע, ועכשיו חוזר לדברי ר' שמעון. ואף כאן מקוצר בכל המקבילות. ובפי' רש"י הנ"ל העתיק ע"פ התוספתא כאן.

5130-132. והלא כשהיו ישר' במצרי' נילוס נהר מספיק להם דגי' ולמצריים, בהמת מצריים מספקת להם ולמצריים וכו'. בספרי במדבר הנ"ל בסיגנון אחר, והיינו שמקנה רב עלה עמהם ממצרים וכו' והבאר היתה מספקת דגים שמנים יותר מצרכם.

6135-136. כך הגון להם שתתן להם וכו'. והכוונה איפוא בטענת משה שאפילו אם ישחט להם צאן ובקר ויאסף להם כל דגי הים, ומצא להם, האם שוה וכדאי הוא להם, אם בסוף ימיתו אותם. ובספרי במדבר הנ"ל הובאה דעה זו בשם "ד"א". ולפי גירסת הדפוסים לעיל שם (בשם ר' שמעון): ואני דורש בו שני דברים, הרי בהכרח גם ה"ד"א" בשם ר' שמעון הוא, עיי"ש בהוצ' הרח"ש הורוביץ, עמ' 95, הערה 1.

7137-138. אומרי' לחמור טול וכו'. וכ"ה בכי"ע וברש"י הנ"ל. ובדרשות ר"י ן' שועיב בהעלותך, ס"ג ע"ג: וכי אומרים לסוס אכול וכו'.

8138-139. יהיו אומרי' עלי ולך אין כשר' מוצאת. צ"ל בשר', ובכי"ע: בשורה. ופירש בח"ד שהוא ע"פ הכתוב בש"ב י"ח, ב"ב. ובתרגום שם: ולך לית בסורא מתיהבא, וכנראה שהבין מצאת כמו מוצאת, כלומר, ולך לא הוצאה בשורה, שכבר הוצאה לכושי, עיי"ש.

9142-143. ואל תהא ידי קצרה לפני וכו'. וכ"ה ("לפני") גם בכי"ע. ובח"ד תיקן "לפניהם", וכ"ה בפירש"י הנ"ל. ואין צורך בתיקון.

10143-145. שנאמר ויאמר ה' אל משה היד ה' תקצר וגומר. בכי"ע: שנ' עתה תראה היקרך דברי אם לא . הכוונה, כנראה, שהקב"ה אמר לו למשה עתה תראה היקרך דבריי שאמרתי לך שאף אחרי שתאמר להם את דברי לא יאמינו בי, וכדכתיב (תהלים ע"ח, כ'): הגם לחם יוכל תת, אם יכין שאר לעמו , וכמו שמסיים בספרי בהעלותך הנ"ל, וממילא אני אומר יאבדו הן ואלף (בכי"ע וברש"י: ומאה) כיוצא בהן, ואל תהא ידי קצרה. ועיין בפי' רש"י לחומש הנ"ל.