תוספתא כפשוטה על סוטה ח:י

1136-137. ברוך בכלל, ברוך בפרט, ארור בכלל, ארור בפרט. ספרי ראה פיס' נ"ה, עמ' 123, ירוש' פ"ז ה"ד, כ"א ע"ג, בבלי ל"ז א'. ופירושו, שהרי נאמר (דברים כ"ז, כ"ו): ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת , והוא הכלל, וכנגדן פתחו בברוך (כלעיל) ואמרו: ברוך אשר יקים וכו', והפרט הוא כל ברוך וברוך וכל ארור וארור. ובמכילתא לדברים (סה"י לכבוד ר"י לוי, עמ' 190) פרש' ראה: הקיש ברכה לקללה וכו', מה קללות בקול רם ובאמן ובלוים ובכלל ובפרט ובלשון הקודש ובסתרים (בארור הראשון ובעשירי נאמר בפירוש: בסתר . ובפי' הראב"ע דברים כ"ז, י"ד: וטעם להזכיר אלה י"א עבירות בעבור שיכול לעשותם בסתר וכו', ועיי"ש גם בפסוק י"ז ועיין גם בחזקוני במקומו) אף ברכות בקול רם ובאמן ובלוים ובכלל ובפרט ובלשון הקודש ובסתרים .

2137-138. ללמוד וללמד לשמור ולעשות, עיין בפירש"י ל"ז א'. ולולא דבריו ז"ל אפשר היה לפרש שחז"ל פירשו את הכתוב (דברים ה', א') ולמדתם אתם ושמרתם לעשתם , שאף ללמד אחרים בכלל, כלומר, קרי גם ולימדתם, כעין שאמרו בבבלי חגיגה ג' א': אמר מר זוטרא קרי ביה למען ילמדו (דברים ל"א, י"ב), עיי"ש בר"ח וברש"י. וכן באבות דר"ן רפי"ג: ומה שלמד אדם יעשה וילמד לאחרים ויעשו, שנאמר ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם (אצל שכטר בטעות הדפוס: לעשות).

3138-140. ארבע על ארבע הרי שמונה, שמונה על שמנה הרי שש עשרה. וכ"ה בד ובכי"ע. וכ"ה במדרש תנאים עמ' 57. ובבבלי ל"ז רע"ב: ארבע וארבע הרי שמונה, שמונה ושמונה הרי שש עשרה. וכן הגיהו במיוחסות להגר"א בתוספתא. ואין צורך, שכן אמרו גם במכילתא בשלח, ויסע פ"ג, עמ' 166: ארבע על ארבע הרי שמונה, שמנה על שמנה הרי שש עשרה. והיא היא, שכ"ה בכמה מקומות בספרות התנאים, עיין מ"ש לעיל ח"ג (עירובין), עמ' 315, הערה 70, 47 עכשיו ראיתי שכבר קדמני בעיקר הדברים מהרי"ן אפשטין בס' הזכרון לרצ"פ חיות, עמ' ס"ז, הערה 16. ויש להוסיף את החומר שהבאתי. וכ"ה הגירסא גם בבבלי כאן בעין יעקב בסוגיין. ובירושלמי הנ"ל בקיצור: שש עשרה בריתות על כל דבר ודבר, ללמוד וללמד לשמור ולעשות והיינו ארבע (כלומר, ללמוד וללמד לשמור ולעשות) לשני הכללים (ברוך אשר יקים וכו', ארור אשר לא יקים) והן שמונה, וארבע לכל פרט (לברך ולארור) שהן עוד שמונה, וביחד שש עשרה.

4140-143. ושלש בריתות עם כל אחת ואחת הרי ארבעים ושמנה בריתות. וכן בהר סיני, וכן בערבות מואב. בבבלי ל"ז ב': הרי שש עשרה וכן בסיני וכן בערבות מואב וכו', נמצא מ"ח בריתות 48 בתוספתא כי"ע בכל מקום כאן "כריתות" (כלומר, כריתות ברית) במקום "בריתות". וכ"ה בכי"ר ובכי"ל בספרי ראה פי' ק"ד, בהוצ' הר"א פינקלשטין, עמ' 163 (עיי"ש בשנו"ס), ובכ"י מדרש חכמים למכילתא משפטים פ"כ, הוצ' הרח"ש הורוביץ, עמ' 335 (עיי"ש בשנו"ס). וכן בערוך ערך ערב (ב'), בכמה נוסחאות (עיין עה"ש, עמ' 261, הערה 2) מן הבבלי ל"ז ב', וכ"ה באגדות התלמוד בדברי רשב"י איש כפר עכו. והנכון הוא "בריתות", שכ"ה כאן בד, בכי"ו ובפיסקא שברש"י בשם התוספתא, וברוב רובן של הנוסחאות שבמקבילות (עיין עליהן להלן). ובובר בהערותיו לתנחומא נצבים סי' ו' מעיד שבתנחומא בדפוס שם (סי' ו') הגירסא היא "כריתות", ובאמת היא טעות הדפוס בדפוסים מאוחרים (כשם שנשתבש גם בתוספתא כאן בנוסח בעל מנחת בכורים), ובד' קושטא שם הגירסא היא "בריתות", וכ"ה עדיין בדפוס מנטובה. על כל מצוה ומצוה. ובתוספתא משמע שהיו מ"ח בריתות בכל אחת ואחת, והיינו ט"ז בריתות שנזכרו כאן, ועל כל אחת מהן ג' בריתות של התורה בכלל, עיין בבלי ברכות מ"ח ב', ובס' המפתח לר"ן גאון שם, ועיין מ"ש להלן. ועיין בלשון המכילתא לדברים במדרש תנאים, עמ' 57 (בשם רשב"י), ונעתיק אותו להלן, שו' 145–146, ד"ה ואין לך. ובבבלי ל"ז ב': וכן בערבות מואב, שנא' (דברים כ"ח, ס"ט) אלה דברי הברית אשר צוה ה' את משה וגו', 49 והכוונה לסוף הפסוק: לכרת את בני ישראל בארץ מואב מלבד הברית אשר כרת אתם בחרב . וכתיב (שם כ"ט, ח') ושמרתם את דברי הברית הזאת . ורש"י (ל"ז סע"א) מחק בבבלי את הפסוק השני, וכתב: "דהר גריזים ודהר עיבל לא איצטריך לאתויי קרא, דעלה קאי ובה איירי, ושמרתם את דברי הברית לא גרס ליה הכא" . ועיין מ"ש להלן. ואשר לשלש בריתות, רבו בהן המסורות. ובמכילתא משפטים פ"כ, עמ' 335: לא תבשל גדי בחלב אמו . ר' ישמעאל אומר מפני מה נאמר בג' מקומות, כנגד שלש בריתות שכרת הקדוש ברוך הוא עם ישראל. אחת בחורב ואחת בערבות מואב ואחת בהר גריזים והר עיבל. וכ"ה (סתם) בהוספה לספרי ראה פיס' ק"ד, הוצ' הר"א פינקלשטין, עמ' 163. והדברים סתומים, ועיין ברש"י כאן ל"ז א'. אבל במכילתא לדברים פרש' ראה, מדרש תנאים,, 50 כפי שהעתיק מהרי"ן אפשטין מכתב היד, ופידסמו בס' הזכרון לרצ"פ חיות, עמ' ס"ד. עמ' 56: והיה כי יביאך ה' אל'יך (דברים י"א, כ"ט). שלש בריתות כרת המקום עם יש', [א]ח[ת בחור]ב, ואחת בערבות מואב, ואחת [בהר] גריזים ובהר עיבל, אלא שזו נאמרה ל[יס]רם, 51 מהרי"ן אפשטין מעתיק "לותרם", ונתן קו על הוי"ו והתי"ו לסמן שאינן בדודות בכ"י, ונדחק מאד בפירושו. ונראה יותר להשלים ל[יס]רם, ונזדקקו לברית השנייה בערבות מואב, משום שהברית הראשונה בהר סיני נתבטלה אחרי שעשו את העגל, ולפיכך היו צריכים לחדש את הברית בערבות מואב (עיין מ"ש להלן בשם המדרשות), והברית שלנו כאן בהר גריזים לא נאמרה אלא כדי ליסרם, וכפי שפתח בתחילת הפרשה: ראה נתתי וכו'. וכפי שמסיים במכילתא (עיין להלן בפנים): מה ברכה וקללה האמורה להלן ברית, אף ברכה וקללה האמורה כאן ברית. ועיין מה שהעתקנו להלן בפנים, ד"ה ובתנחומא. דברי ר' ישמעאל. איזו היא הברית שכרת [עימ]הן בחורב, שנ' ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם (שמות כ"ד, ז'), קרא באזניהם וכו' ברכות וק[ללות , בס]וף העיניין מהו אומ', (ויקרא כ"ו, מ"ו) אלה החקי[ם והמשפ]טים והתורות וג'. 52 הכוונה לסיום הפסוק: אשר נתן ה' בינו ובין בני ישראל בהר סיני ביד משה . ולפי זה הברית בחורב הן ברכות וקללות שבתו"כ. וכן מפורש במכילתא יתרו, בחדש פ"ג, עמ' 211. ועיין רש"י ורשב"ם דברים כ"ח, ס"ט. וממשיכה המכילתא לפרש' ראה: 53 ס' הזכרון הנ"ל (לעיל הערה 50), עמ' ס"ו. איזה הוא הברית שכ[רת עמ]הן בערבות מואב, שנ' (דברים כ"ט, ט') אתם נצבים היום כלכם וג' טפכם נשיכם וג', מפני מה, לעברך בברית ה' אל'יך וגו' (שם כ"ט, י"א). איזו היא הברית שכרת עמהן [בה]ר גריזים ובהר עיבל, שנ' (דברים י"א, כ"ט) ונתת את הברכה על הר גריזים וג', נאמר כאן ברכה וקללה ו[נא]מר בחורב ברכה וקללה (כלומר, ברכות וקללות שבתו"כ, כמפורש לעיל) ונאמר בערבות מואב ברכה וקללה, 54 כלומר, ברכות וקללות שבמשנה תורה, וכפי שמסיים בספכ"ח שם: אלה דברי הברית וגו' בארץ מואב, מלבד הברית אשר כרת אתם בחורב . מה ברכה וקללה האמורה להלן [ברית, א]ף ב[רכ]ה וקללה האמורה כאן (כלומר, בפרשת ראה) ב[רי]ת וכו'. ולפי זה שלש הבריתות הן: א. הברכות והקללות שבתו"כ שנאמרו בהר סיני, ברית הר סיני. ב. הברכות והקללות שבמשנה תורה, ברית ערבות מואב. ג. ברכות וקללות שבהר גריזים ובהר עיבל שהוזהרו עליהן בפרשה ראה (י"א, כ"ט). ועיין להלן בסמוך. ובתנחומא נצבים סי'ג': לעברך בברית ה' אלדיך (דברים כ"ט, י"א) וגו'. שלש בריתות 55 עיין לעיל, סוף הערה 48. כרת הקב"ה כשיצאו ממצרים, אחת כשעמדו לפני הר סיני 56 כלומר, הברכות והקללות שבתו"כ שנאמרו לפני הלוחות השניות, כמו שאמרו במכילתא שהבאנו לעיל. ואחת בחורב , 57 כלומר, אחרי שעשו את העגל, ובלוחות שניות, כמפורש בשמות ל"ד, י': הנה אנכי כרת ברית וגו', כרתי אתך ברית ואת ישראל (שם ל"ד, כ"ז). ואחת כאן (כלומר, בערבות מואב). ולמה כרת הב"ה עמהן כאן, מפני שאותו שכרת עמהן בסיני 58 כ"ה בילקוט המכירי ישעי' נ"ב, עמ' 194, בשם תנחומא. וכן מעתיק בספר אמרי נועם ריש נצבים, מ"ח ע"ב, בשם "כתוב בספר ילמדנו". ובתנחומא שלפנינו בטעות: בחורב. בטלוה, ואמרו אלה אלהיך (שמות ל"ב, ד'), לפיכך חזר וכרת עמהן בחורב, וקבע עליה (כלומר, כאן) קללה למי שחוזר בדבריו (כלומר, מברית חורב), ואין לשון לעברך , אלא כאדם שאומר לחבירו תעבר בך קללה אם אתה חוזר בי בדבר הזה וכו', ואין אלה אלא קללה, שנאמר והיתה האשה לאלה (במדבר ה', כ"ז), ללמדך כשם שמשביעין את השוטה, כך הקדוש ברוך הוא משביע את ישראל (ועיין במ"ר פ"ט, סי' מ"ז). ובהוצ' בובר שם סי' ו', ובהערות שם, שיבש וסירס, משום שלא הבין את פירושו. ובגנזי שכטר ח"א, סוף עמ' 158: שלש פעמים ברת הק' ברית עם ישר' בתורה ראשונ[ה בחורב, ויקח משה את הדם ויזרק] על העם ויאמר הנה דם הברית אשר [כרת ה' עמכם על כל הדברים האלה] (שמות כ"ד, ח'). ואומר כתב לך את הדברים האלה [כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית] ואת יש' (שמות ל"ד, כ"ז), והשנייה בתורת כהנים אם בח[קתי תלכו וגו', ובסוף נאמר] בהן אלה החקים והמשפטים והתורת אשר [נתן ה' בינו ובין בני ישראל בהר סיני ביד] משה (ויקרא כ"ו, מ"ו), והשלישית בערבות מואב והיה אם שמוע תשמע [בקול ה' אלדיך לשמר] (דברים כ"ח, א'), והיה אם לא תשמע בקול ה' אלדיך (שם כ"ח, ט"ו), ונאמר בהן אלה דברי הב[רית אשר] צוה ה' את משה לכרת את בני יש' בארץ מואב מלבד הברית [אשר כרת] אתם בחרב (שם כ"ח, ס"ט), וצוה לברך אותם ולקלל אותם בארץ יש' על הר גריזים והר עיבל, והיה כי יביאך ה' אלדיך אל הארץ וכו' (שם י"א, כ"ט). ומדרש זה כלל את הבריתות בהר סיני לפני שעשו את העגל (שמות ב"ד, ח') ואחרי שעשוהו (שמות ל"ד, כ"ז), והברית השניה היא בקללות שבתו"כ, והשלישית בקללות שבמשנה תורה. ועיין בהערות הר"ל גינצבורג שם, עמ' 159, שציין למכילתא דברים ולמדרש נצבים שהבאנו. והעיר שהמדרש קרוב לסגנונו של המכילתא לדברים. ובאמת אין המדרש מתאים לאף אחת מן המסורות שהבאנו לעיל, והברית השנייה שלו היא הקללות שבתו"כ, וזה לא נמצא במקורות הנ"ל. והמסורות חלוקות. ועיין באוה"ג ברכות, הפירושים, עמ' 83, סי' רל"ד. ועיין בס' המפתח לר"ן גאון ברכות מ"ח ב' שמביא את הספרי הנ"ל ואת הבבלי בסוטה, ואח"כ מביא את דברי רב האיי שהעתיק באוה"ג הנ"ל.