תוספתא כפשוטה על סוטה ח:יא

1143-145. ר' שמעון מוציא של הר גרזים ושל הר עיבל ומביא של אהל מועד. וכן מביא בכפו"פ פ"י, עמ' רל"ט, בשם התוספתא. וכ"ה בירושלמי פ"ז ה"ד, ב"א ע"ג, ובבלי ל"ז ב'. ופירשו בבבלי שם שהמקורות הנ"ל סוברים כר' ישמעאל שאמר כללות נאמרו בסיני ופרטות באהל מועד, ור"ש סובר כר' עקיבא שאמר שכללות ופרטות נאמרו בסיני ונשנו באהל מועד ונשתלשו בערבות מואב. וברייתא זו שהובאה גם בבבלי חגיגה ו' א' ובזבחים קט"ו ב' לא מצאתיה בקובצי התנאים, אבל מתוך קובצי המדרשות של דבי ר' ישמעאל ור' עקיבא מוכח כשיטת הברייתא שבבבלי, שכן היא בתו"כ צו פי"ח ה"ג, מ' סע"ב: מה מילואים נאמרו כללותיהם ודקדוקיהם בסיני, אף כולם נאמרו כללותיהם ודקדוקיהם בסיני (ועיי"ש ה"ו וה"ז, מ' ע"ג). וכן שם בריש בהר, ק"ה ע"א: מה שמיטה נאמרו כללותיה ודקדוקיה מסיני, אף כולם נאמרו כללותיהם ודקדוקיהם מסיני, ועיי"ש בפי' הראב"ד שפירש שבא להוציא מדעת ר' ישמעאל הנ"ל. ובמכילתא דמילואים, שמיני, מ"ה ע"ד, הלכה ל"ו: ויאמר משה הוא אשר דבר ה' לאמר בקרובי אקדש (ויקרא י', ג'), זה דיבור נאמר בסיני למשה (שמות כ"ט, מ"ג), ולא ידעו עד שבא מעשה לידו (כלומר, באהל מועד) וכו'. ועיין מכילתא יתרו, בחדש, פ"ד, הוצ' הרח"ש הורוביץ, עמ' 217, ובבלי זבחים קט"ו, ב'. ועיין במכילתא לשמות ולדברים שהבאנו לעיל שו' 140–143, ד"ה ואשר, ומ"ש רמא"ש בבית תלמוד (של ווייס) ש"ב, עמ' 8 ואילך. וצדק, איפוא, הר"א פינקלשטין שהדפיס בספרי (ראה פי' ק"ד, עמ' 163) את המאמר על שלש בריתות באותיות קטנות, משום שהוא חסר לגמרי בכת"י ברלין, אוקספורד ומדרש חכמים, ובשאר נוסחאות הוא נודד ממקום למקום (סימן מובהק להוספה), והוא באמת מדבי ר' ישמעאל גרידא, ור' שמעון (שהספרי בדברים מפרשת ראה ואילך סותם תכופות כמותו) סובר אחרת, ואינו מונה הר גריזים והר עיבל בתוך שלש הבריתות. ועיין מ"ש להלן בסמוך בפנים. ולעצם העניין נראה שר"ש לא הוציא את הברכות והקללות שבהר גריזים ושבהר עיבל מן המניין, אלא שהוא סובר שכל הבריתות שנזכרו בתורה נכרתו בהר סיני, ונשנו באוהל מועד ונשתלשו בערבות מואב, כשיטת ר' עקיבא במצות. ומן הברכות והקללות שבמשנה תורה (ואף הקללות שבהר גריזים בכלל, אלא שאינו מונה אותן במיוחד) אנו למדים כמה בריתות נכרתו באוהל מועד (והוא הדין בהר סיני ובערבות מואב כמו שהוא בירושלמי), והוא סובר שבפרשה זו גרידא נכרתו מ"ח בריתות. וסתם את דבריו, וכנראה שנחלקו המקורות בחשבונות. עיין להלן.

2145-146. ואין לך כל דבר ודבר שלא נכרתו עליו ארבעים ושמונה בריתות. וכע"ז בבבלי ל"ז ב' הנ"ל. 59 ועיין בתוספות שם, ד"ה ונשתלשו, בקרן אורה ובהגהות הרש"ש שם. וכן במכילתא לדברים (ס' הזכרון לרצ"פ חיות, עמ' ס"ז, מדרש תנאים, עמ' 57): ר' שמ' בן יוחיי אומ' אין לך דבר בתורה שלא כרת עליו המקום ארבעים ושמונה בר[יתות]. 60 יש כאן מסורת אחרת שלא כהירושלמי שהבאנו להלן בפנים, ואף ר' שמעון סובר שעל הברכות והקללות נכרתו שש עשרה בריתות לכל אחת ואחת (וכן לכל המצות), אלא שהוא לומד מהמשך הפסוק (ברית ערבות מואב) "לעברך בברית ה' אלקיך ובאלתו וגו' את הברית הזאת ואת האלה הזאת " שעל כל אלה ואלה נוספו עוד שתי בריתות (וכל אחת כנגד השש עשרה שהזכיר), כלומר, ברית מואב כללה שלש בריתות שכל אחת מכילה שש עשרה בריתות, ובסך הכל מ"ח בריתות על כל מצוה ומצוה, וכנגדן מ"ח בריתות בהר סיני ובאהל מועד (והחשבון שלא כמסורת הירושלמי שהעתקנו להלן בפנים). ועיין מ"ש לעיל שורה 140–143, ד"ה ושלש. וצ"ע. ואילו הן, ללמד וללמד לשמור ולעשות, ברוך בכלל ברוך בפרט, ארור בכלל ארור בפר[ט], ארבע על ארבע הרי שמונה, שמונה על שמונה הרי שש עשרה, שלש בריתות לכל אחת ואחת הרי ארבעים ושמונה. והוא כלשון התוספתא לעיל בדברי הת"ק, אלא שלא נזכר כאן "וכן בהר סיני וכן בערבות מואב", ומפשוטה של לשון משמע שבארור ובברוך גרידא נכרתו מ"ח בריתות, ועיין מ"ש בפירושו לעיל, שו' 140–143, ד"ה ושלש. ומסורת אחרת בירושלמי פ"ז ה"ד, כ"א ע"ג, הנ"ל: ר' שמעון היה מוציא של הר גריזים ושל הר עיבל (כלומר, שאינו מונה אותן במיוחד) ומביא של אוהל מועד תחתיהן. וכן היה ר' שמעון אומ' אין כל דבר ודבר מן התורה שאין כרות עליו חמש מאות ושבעים ושש בריתות. שתים עשרה בברוך, ושתים עשרה בארור, 61 עיין מ"ש לעיל, הערה 60, שעל כל קללה היתה ברית. ובמכילתא לפרשת ראה (בסה"י לכבוד ר"י לוי, עמ' 190): מה קללות בשתים עשרה (כלומר, ברית ואלה) אף ברכות בשתים עשרה. ושתים עשרה בכלל, ושתים עשרה בפרט, הרי ארבעי' ושמונה בריתות, ללמוד וללמד לשמור ולעשות הרי מאה ותשעים ושנים בריתות, וכן בהר סיני, וכן בערבות מואב הרי חמש מאות ושבעים ושש בריתות.

3147-148. ר' שמעון בן יהודה איש כפר עכו אומ' משום ר' שמעון וכו'. בד: איש כפר עכום וכו'. אבל בכי"ע (ושם בטעות: ר' שמעון בן אלעזר), בבבלי בהוצאות שלנו, בעין יעקב ועוד: איש כפר עכו. ובמכילתא לדברים (מדרש תנאים עמ' 57): איש כפר אבוס, וכ"ה בירושלמי פ"ז ה"ד, כ"א ע"ג, בכי"ר (אביס). ולפנינו בירושלמי: איש כפר אמום. ולהלן בתוספתא בכ"י שלנו: איש כפר עמוס. והגאונים מעתיקים בשם הבבלי (אוה"ג, עמ' 250–251): איש כפר עיכוס, או עכוס. ושם הכפר נשתבש ונשתנה במקורות שלנו יותר מאיזה שם אחר, ונאספו השינויים הללו ע"י פ' רומנוף בפרוסידינגס של האקדימיה האמריקנית למדעי היהדות ח"ז, עמ' 171 ואילך.

4148-152. אין לך כל דבר ודבר בתורה שלא נכרתו עליו חמש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים בריתות כיוצאי מצרים. וכ"ה (" חמש מאות אלף") גם בד ובכי"ע, והיא טעות (בהשפעת "חמש מאות" שאח"כ) וצ"ל: שש מאות אלף ושלשת אלפים וכו'. וכ"ה בירושלמי ובבבלי הנ"ל. ובמכילתא הנ"ל (ספר הזכרון לרצ"פ חיות, עמ' ס"ז): אין לך דבר במצרים (צ"ל: בתורה) שלא כרת המקום עליו כפלים (נראה שצ"ל: בריתות) כיוצאי מצרים. ובירושלמי הנ"ל: ר' שמעון אומ' אין כל דבר ודבר מן התורה שאין כרות עליו וכו', ר' שמעון בן יהודה איש כפר אמוס (אומר) משום ר' שמעון אומר שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים. כלומר, בריתות כרותות על כל דבר ודבר מן התורה. והסכום והמניין הזה מחייב את השכל לומר שכל ברית וברית שנכרתה עם כל אחד ואחד מיוצאי מצרים לחוד חלה על כולם יחד בבת אחת, ומטעם ערבות, 62 שהרי אין דרך העולם לכרות ברית עם כל יחיד ויחיד, וברית כרותה עם האומה מחייבת את היחידים, ובתורה כתוב שנכרתה ברית עם כל אחד ואחד (שמות כ"ר, ח': ויזרק על העם) , ואם טורחים לכרות ברית עם כל יחיד ויחיד, הרי היחיד ערב בעד כל אחד ואחד. כשם שאומה ערבה בעד כל יחיד ויחיד בשעה שכורתים עמה ברית. ובלי הנחה זו אין להבין את דברי ר' שמעון. כפירוש הבבלי. ובבבלי ל"ז ב': אין לך מצוה ומצוה שכתובה בתורה שלא נכרתו עליה ארבעים ושמנה בריתות של שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים. ובאוה"ג, עמ' 250: יש שונין כך ר' שמעון בן יהודה איש כפר עכוס אמר משום ר' שמעון אין לך כל מצוה ומצוה שכתובה בתורה שלא נכרתו עליה ארבעים וחמש מאות וחמשים. ויש כאן השמטה ברורה, וצ"ל: ארבעים [ושמונה בריתות של שש מאות אלף ושלשת אלפים] וחמש מאות וחמשים. ועיין גם בערוך ערך ערב ב'. אבל בתוספתא, במכילתא לדברים ובירושלמי לא נזכרו מ"ח בריתות בדברי ר"ש בן יהודה בשם ר' שמעון. ועיין להלן.

5152-155. אמ' ר', אם לדברי ר' שמעון בן יהודה איש כפר עמוס שאמ' משם ר' שמעון, אין לך כל דבר ודבר בתורה שלא נכרתו עליו שלש עשרה בריתות, ויש עם כל אחת ואחת שש מאות אלף וכו'. וכ"ה ("שלש עשרה") גם בד ובכי"ע. וברש"י ל"ז ב', ד"ה ר"ש בר' יהודה: ה"ג בתוספת' אמ' ר' לדברי רבי שמעון בן יהודה אין לנו כל מצו' ומצוה שלא נכרתו עליה מ"ח בריתות על שש מאות אלף וכו'. ואין ראייה מוכרחת מדברי רש"י שגרס בתוספתא מ"ח בריתות (במקום: שלש עשרה), ורש"י, כנראה, כיוון להוציא מנוסח הגאונים שבאוה"ג, עמ' 250, הנ"ל, והעתיק מ"ח בריתות ע"פ הבבלי. ואף בירושלמי הנ"ל: רבי אומר אם כדברי ר' שמעון בן יהודה וכו', אין לך (כ"ה בכי"ר) כל דבר ודבר מן התורה שאין כרות עליו ארבעים ושמונה פעמים על כל פעם ופעם שש מאות וכו'. ובפ"מ שם פירש ע"פ הבבלי (בערבא דערבא). אבל בק"ע פירש כפשוטו: מ"ח פעמים. כדאמרינן לעיל ברוך בכלל וכו', וכל אחד תר"ן אלף ותק"נ. והיינו שרבי הוסיף "ארבעים ושמונה פעמים". ואשר לגירסת התוספתא קשה לשבש שלש נוסחאות, ולתקן ארבעים ושמונה במקום "שלש עשרה". ויותר נראה שצ"ל: שש עשרה (עיין לעיל שו' 138–140, ואילך), והסופרים שהיו רגילים במניין שלש עשרה בריתות (עיין בקונקורדנציא של קוסובסקי כרך ח', עמ' 814, ערך בריתות) הוסיפו באשגרת העין ש[ל]ש עשרה בריתות. ובבבלי, לפי המסורת שלהם, שגרסו גם בדברי ר"ש בן יהודה בשם ר' שמעון "מ"ח בריתות" הוצרכו לפרש את דברי רבי בערבא דערבא, עיי"ש ל"ז ב', ולפי התוספתא והירושלמי אין כאן אלא ערבות גרידא 63 עיין לעיל, הערה 62. לכולי עלמא.