תוספתא כפשוטה על סוטה ח:ט

1105-107. כיצד אמרו ישראל ברכות וקללות, ששה שבטים עלו לראש הר גרזים וכו'. משנתנו פ"ז מ"ה. ועיין במכילתא לדברים (בסה"י לכבוד ר"י לוי, עמ' 189) פרש' ראה, ובגנזי שכטר ח"א, עמ' 161.

2112-114. מה ת"ל חציו אל מול הר גרזים וחציו אל מול הר עיבל וכו'. וכ"ה בכי"ע. אבל בד: והחציו אל מול הר עיבל וכו'. וכ"ה בכתוב (יהושע ח', ל"ג), וכן מעתיקים את השאלה בירושלמי פ"ז ה"ד, כ"א ע"ד, ובבבלי ל"ו א', ל"ו, ב'. ועיקר השאלה היא מה פירושה של הי"א הידיעה שמשמעותה שמדברים על חצי ידוע (עיין בבבלי שם ל"ו א', ובירושלמי הנ"ל בהמשך הדיון שם), או על חצי מבורר. ועל כך באה התשובה להלן.

3114-116. מלמד שמחצה אל הר גרזים מרובה יותר משל הר עיבל, מפני שמקצת שבטו של לוי למטה. בד: מלמד ששלוחי הר גריזים מרובים משלוחי 42 עיין במרומי שדה להנצי"ב ז"ל, מה שדייק מלשון זו. הר עיבל, מפני המקצת שבטו של לוי למטה. ובכי"ע: שמחצה (והמלה "מלמד" חסרה שם) מהר גריזים מרבה מהר עיבל, מפני שמקצת לוי למטה. ובבבלי ל"ו ב': תנא חציו של מול הר גריזים מרובה מחציו של הר עיבל, מפני שלוי למטה. אדרבה מפני שלוי למטה בצרי להו, הכי קאמר אף על פי שלוי למטה, בני יוסף עמהם וכו'. ובירושלמי הנ"ל: מה תלמוד לומ' והחציו, אלא מלמד שמעוטין בהר גריזים ומרובים בהר עיבל. למה, שאין שבטו של לוי שם, שאם היה בל שבט לוי כולו שם היו שוין. ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן אילו היה כל שבטו של לוי שם לא היו שוין למה שכבר נפלו וכו'. אמר ר' יוסי בר' בון אילו היה כל שבטו של לוי שם היו שוין וכו'. ובתוספות ל"ו א', ד"ה מאי, הביאו את הירושלמי, וכתבו: לשון הירושלמי מיושב יותר, דגרסינן התם מה תלמוד לומר והחציו, מלמד שמעוטין בהר גריזים ומרובין בהר עיבל, למה שאין שבטו של לוי כולו שם וכו'. ועיי"ש בתוספות שהקשו שאפילו עמדו לויים למטה עדיין מרובין בהר גריזים במניין האנשים, עיי"ש. ובפי' הירושלמי נראה שכוונת הברייתא לומר שהחצי שבהר עיבל היה יותר מבורר מפני שבהר גריזים היה מיעוט השבטים, שהרי שבט לוי (שמקומו בהר גריזים, כדברים כ"ז, י"ב) לא היה כולו שם, אבל אילו היה שבט לוי כולו שם היו שוין, מפני שיש כאן ששה וששה, 43 ונפלה בזה אחת מן הקושיות, עיין בתוספות שהזכרנו לעיל בפנים. ואין משגיחין ברוב מניין האנשים. ור' שמואל בר נחמן אומר אילו היה בל שבטו של לוי שם לא היו שוין, למה, שכבר נפלו משבטו של שמעון עשרים וארבעה אלף בשטים (במדבר כ"ה, ט') והוא סובר שמשגיחין ברוב האנשים, 44 והתוספות שם הקשו על דברי ר' שמואל בר נחמן, כיצד אפשר לומר שלא היו שוין מפני שכבר נפלו משבטו של שמעון כ"ד אלף בשטים, והרי המניין היה אחר המגפה. ונשארו בקושיא, ואף האחרונים לא מצאו תירוץ עליה. והנה אחרי המלים ויהי אחרי המגפה (במדבר כ"ה, י"ט) הפרשה היא פתוחה, והיא מסיימת את ציווי הקב"ה למשה לצרור את המדינים. ושמא פירש ר"ש בר נחמן ש"ויהי אחרי המגפה" פירושו שאחרי המגפה קיימו את מלחמת מדין, והמניין היה לפני המגפה, ואין מוקדם ומאוחר בתורה. וצ"ע. ור' יוסי בר' בון סובר שמשגיחין בשניהם. 45 עיין בדברי ר' יוסי בר' בון בירושלמי הוריות פ"א ה"ז, מ"ו ע"ב. ואשר לפירוש בתוספתא, אפשר שכוונתה שהרוב של הר גריזים הוא אך ורק מפני שמקצת שבטו של לוי למטה, ונמצא שהרוב הוא מחמת חסרון בשבט, אבל אילו היה למעלה לא חיינו משגיחין כלל ברוב האנשים, שהרי אי אפשר שבששת השבטים על הר גריזים יהיו בדיוק אותו סכום אנשים שבששת השבטים על הר עיבל, ובעל כרחינו אנו אומרים שלא הקפידה התורה בסכום האנשים, אלא בסכום השבטים, ובהר עיבל עמדה מחצית השבטים.

4117-118. ר' ליעזר בן יעקב אומ' אין אתה יכול לומר לוי למטה שכבר נאמ' לוי למעלה. ובירושלמי פ"ז רה"ד, כ"א ע"ג: תני רבי אומר אי איפשר לומר וכו'. אבל בבבלי ל"ז א': תניא ר' אליעזר בן יעקב אומר אי אפשר לומר וכו'. ובס' הזכרון לר"א בקראט ריש פרש' ראה, פ"ה ע"ד: והוא אומרם ז"ל בתוספתא דסוטה ר' אליעזר בן יעקב אומ' אי אתה יכול וכו', כלשון התוספתא, עיין להלן. ועיין במכילתא לדברים (סה"י לכבוד ר"י לוי, עמ' 190) פ' ראה.

5119-120. ואין אתה יכול לומר לוי למעלה, שכבר נאמר לוי למטה. וכ"ה בד ובמקבילות. ובכי"ע, וכן בס' הזכרון הנ"ל, חסר.

6122-124. ר' אומ' הראויין לשרת עומדין למטה, ושאין ראויין לשרת עומדין למעלה. וכ"ה בד, בכי"ע ובס' הזכרון הנ"ל (אלא ששם: והשאר למעלה). ובירושלמי הנ"ל הוא בשם ר' שמעון. ובבבלי הנ"ל: ר' יאשיה אומר כל הראוי לשרת למטה, והשאר למעלה. רבי אומר אלו ואלו למטה הן עומדין, הפכו פניהם כלפי הר גריזים ופתחו בברכה, כלפי הר עיבל ופתחו בקללה. מאי על? בסמוך. והנה לדברי רבי בבבלי מובן יפה שיכלו לשמוע אלו את אלו בקלות. ולשיטת שאר התנאים פירשו שעל ראש ההר לאו דווקא אלא בשיפוע ההר (רד"ק ליהושע ח', ל"ג, ומאירי למשנתנו, הוצ' ר"א ליס פ"א ע"א). והסביר במאירי (הנ"ל): כדי שיהא קולן של לוים נשמע להם יפה. ואף אם נפרש את משנתנו (והמקבילות) כפשוטה, שעמדו על ראשי ההרים ממש, הרי יכלו העומדים על ההר לראות את הלוים הופכים פניהם אליהם כדי לברך או לקלל, והם ידעו את סדר הברכות והקללות ואמרו אמן. 46 עיין בתוספות סוכה נ"ב א', ד"ה וכיון. ועיין מ"ש לעיל שו' 85, ד"ה יותר מששים מיל, ובהערה 26 שם.

7124-125. הפכו פניהם כלפי הר גרזים ופתחו בברכה וכו'. משנתנו פ"ז מ"ה, מכילתא לדברים (ס' היובל לר"י לוי, עמ' 190) פ' ראה, גנזי שכטר ח"א, עמ' 161.