תוספתא כפשוטה על סוטה ח:ח

194-95. ואחר כך הביאו את האבנים, ובנו את המזבח וכו'. וכ"ה בד ובבבלי הנ"ל. ובכי"ע: והביאו את האבנים שהעלו מן הירדן ובנו את המזבח וכו'. וכן מעתיקים בשם התוספתא בתוספות ל"ו א', ד"ה ואחר. ובתוספתא אין קושי כלל, והפירוש הוא אחרי שאמרו ברכות וקללות הביאו את האבנים ובנו את המזבח, 38 אלא שלפני כן הפסיקו במחלוקת ר' יהודה ור' שמעון. ושמא אף בברייתא שבבבלי מחלוקת זו מאמר המוסגר הוא, והבבא שלנו חוזרת לרישא. והוא כלשון משנתנו פ"ז סמ"ה. אבל בברייתא שבבבלי שם: ואחר כך הביאו את האבנים וכו' והעלו עולות ושלמים ואכלו ושתו ושמחו וברכו וקללו וקיפלו 39 עיין בגליון הש"ס לרע"א שציין לרש"י חולין מ"ד א'. ועיין בבלי מו"ק ו' א', בר"ח שם, ובפירוש ר"ש בן היתום שם. עמ' 18 ואילך. את האבנים וכו'. וכבר העירו שהדברים סותרים למשנתנו הנ"ל, 40 ואף בס"ע רבה פי"א משמע שהסדר הוא כמשנתנו. שמתחילה אמרו ברכות וקללות ואח"כ בנו את המזבח (והסדר ביהושע ח' הוא לאו בדווקא). ומטעם זה מחק הגר"א (אדרת אליהו פרש' ראה) את המלה "וקללו", 41 עיין בהגהות הרש"ש ובהגהות מצפה איתן במקומו. ופירש, וברכו ברכת המזון. ברם לא זו בלבד שבכל הנוסחאות שלנו כתוב וקללו (וכ"ה גם בעין יעקב), אלא שהראשונים מארצות שונות כולם גורסים "וקללו", עיין בלקח טוב (ר' טוביה מארץ יון) במקומו, בפי' חזקוני כי תבוא שם, בילקוט יהושע רמז י"ד, בתשב"ץ ח"א סי' נ"ג ועוד בכמה מפרשים. אמנם הלשון "ברכו וקללו" אינו הגון, ובדרך כלל אומרים רבותינו בכגון דא: ואמרו ברכות וקללות. ושמא יש לפנינו שיבוש עתיק באות אחת בלבד, וצ"ל בגמרא: וברכו וקלסו וכו', כשם שאמרו בבבלי כאן י' ב': לאחר שאכלו ושתו וכו', הודו ושבחו וברכו למי שאמר והיה העולם. ובאמת מצאתי גירסא זו ברד"ק ליהושע ח', ל', בד"ו רפ"ח, וכ"ה בד"ח. אבל ברד"ק ד' לאיריה (רנ"ד), ד"ו רע"ח, ובכ"י אחד הגירסא היא: וברכו וקללו . וצ"ע.