תוספתא כפשוטה על סוכה א:י

130-31. העושה סוכתו כמין צריף או שסמכה על הכותל. בכי"ע מוסיף: פסולה. ותיקון סופרים הוא, ולפנינו פיסקא קטועה ממשנתנו פ"א מי"א, עיין מ"ש לעיל ח"א, ריש עמ' 6, ח"ב, עמ' 552, 653 ועוד בכ"מ. והכוונה למה ששנו שם: ר' אליעזר פוסל מפני שאין לה גג, שהרי הצריף שלהם היה רחב מלמטה ומצר ועולה, וגגו וקירותיו אחד. וכן בסומך קיר בשפוע לכותל וסותם את הפתוח מן הצדדין, פסולה, אעפ"י שהקירות הם מדבר שכשר לסכך בו.

231-32. מודה ר' ליעזר שאם יש בגגה טפח, או שהיתה גבוהה מן הארץ טפח שהיא כשירה. בכי"ע: שאם יש בגגה פותח טפח, עיין מ"ש ע"ז להלן. ובירושלמי רהי"א, נ"ב ע"ג: מודה ר' ליעזר לחכמים שאם היתה נתונה על ארבעה אבנים, או שהיתה גבוהה מן הארץ פותח טפח שהיא כשירה. ובבבלי י"ט ב': מודה ר' אליעזר שאם הגביהה מן הקרקע טפח, או שהפליגה מן הכותל טפח שהיא כשירה. ופירש"י: הגביהה מן הקרקע טפח. אתרוייהו קאי (כלומר, בין על צריף ובין על סמכה לכותל), דאמרינן לבוד בזקיפה, ויש שם טפח זקוף, וניכר הצריף שהוא גג, וכיון שיש בו שיעור אהל בזקיפה, הוי אהל. או אם הרחיקה כו', אסמכה על הכותל קאי, אם הרחיק ראש הסמוך לכותל מכותל טפח, והיתה סמוכה על יתידות אמרינן לבוד ממנה ולכותל בשוה, ולא בשיפוע, והוא הגג. ומלמדנו רבינו שהטפח שאיננו משופע מספיק אם הוא אויר, 29 וכן בפי' רבינו יהונתן על הרי"ף (במאסף הנ"ל לעיל הע' 19, קנ"ה ע"ד) שאם הרחיק ראש החבילה מן הכותל טפח, אותו טפח בין שיסככנו, או לא יסככנו, יקרא גג, ומשום אויר לא מפסיל, כיון דליכא ג' אמרינן לבוד. בין אם הוא למטה ובין אם הוא למעלה. אבל הרב המגיד פ"ד מה' סוכה ה"ז מעתיק בשם רש"י: 30 ועיין בהערות הרש"א ווערטהיימער לתוספות הרא"ש י"ט ב', סוף הע' כ"ד, שהגיה במ"מ: ופירש ר"י (במקום: רש"י) ז"ל. ועיין בס' המכתם, עמ' 50. או שהרחיקה מן הכותל טפח וסכך אותו טפח כסכך הסוכה. והיא באמת שיטת בעלי התוספות, עיין בתוספות שם ד"ה שאם, ברא"ש פ"א סי' ל"ז, בר"ן ספ"א, וכולם הביאו בשם רש"י כלפנינו, שטפח באויר מכשיר בין מלמטה בין מלמעלה. ועיי"ש שהעירו שמלשון הירושלמי (אם היתה גבוהה מן הארץ פותח טפח) משמע קצת כפירש"י, שלכל הפחות מלמטה מהני לבוד. ומלשון התוספתא לפי גירסת כי"ע: שאם יש בגגה פותח טפח, מוכח כפירש"י. ברם ראייה גמורה אין כאן, שהרי באהלות מצינו כמה פעמים "פותח טפח" במקום "פותי טפח", כלומר, רוחב טפח. ולעניין גודל הדפנות (אם אין שם למעלה אלא טפח), עיין במ"מ ובר"ן הנ"ל, בריטב"א י"ט ב' ובטאו"ח סוף סי' תרל"א ובמפרשים שם. ובבבלי שם י"ט ב' הסיקו שמשנתנו שם והברייתא כאן היא דעת יחיד, והמסורת הנכונה היא שר' אליעזר מכשיר וחכמים פוסלים, ולפ"ז הברייתא שלנו הלכה היא, ומודים חכמים לר' אליעזר שאם יש בגגה טפח וכו'.

332-33. מחצלת של חשיפה ושל גמי גדולה מסככין בה, קטנה אין מסככין בה. וכ"ה בבבלי כ' א' (שיפה) ובראשונים. ובכי"מ שם: של חשיפה ושל שעם ושל גמי וכו'. ובכי"ע כאן: של שִיהופַא וכו'. ועיין מ"ש על המינים הללו לעיל ח"ב, עמ' 633, וכולם רכים הם, ואם עשה מהם מחצלת קטנה סתמה לשכיבה, ואין מסככין בה לכולי עלמא.

433-35. של קנים ושל חלף גדולה מסככין בה ארוגה אין מסככין בה. ר' ישמעאל בי ר' יוסה אמ' משם אביו אף ארוגה מסככין בה. וכן היה ר' דוסה או' כדבריו. בד: משם אמו אף ארובה (כע"ז נשתבש גם בר"ח כ' ב') מסככין וכו'. וט"ס היא. וקנים וחלף הם קנים קשים, 31 עיין בבלי ל"ד א', פירוש הגאונים לטהרות, סוף עמ' 50, ומ"ש ר"ע לעף בספרו פלורה וכו' ח"ג, עמ' 328 ואילך. בניגוד לחשיפה וגמי. ובבבלי הנ"ל: של קנים ושל חילת 32 בה"ג ה' סוכה ספ"א, ד"ו ל"ב ע"ג: ושל חילף , וכ"ה בר"ח בסוגיין. ובה"ג ד"ב, עמ' 162: ושל חלף , וכ"ה בר"מ פ"ה מה' סוכה ה"ו. וכנראה שהיא חילת היא חילף, כפירוש הר"ש בכלים ספי"ז. וכן יוצא גם מירושלמי סוטה פ"ט רהט"ז, כ"ד רע"ג, ובבלי שם מ"ט ב'. גדולה מסככין בה, ארוגה אין מסככין בה. ר' ישמעאל בר' יוסי אומר משום אביו אחת זו ואחת זו מסככין בה. וכן היה ר' דוסא אומר כדבריו. ופירשו רוב המפרשים שמחצלת של קנים אם היא גדולה (כלומר, קלועה, מלשון גדילים תעשה לך) מסככין בה אפילו היא קטנה, ואם היא ארוגה אין מסככין בה כשהיא קטנה, 33 בר"ח כ' א' סתם את פירושו, אבל מתוך דבריו כ' ב' מוכח שפירש כרוב המפרשים שגדולה פירושה קלועה. ולדברי ר' ישמעאל בר' יוסה אף בארוגה קטנה מסככים. ולפ"ז המחלוקת של ר' אליעזר וחכמים במשנתנו ספ"א היא במחצלת קנים ארוגה, שהרי בקלועה כולם מודים שמסככין בה אפילו קטנה. ועיין בירושלמי ספ"א, נ"ב ע"ג. ולפי פירוש רוב המפרשים הבבא שלנו דבוקה לסיפא של הרישא: "קטנה אין מסככין בה" מכל מקום, אבל של קנים אם היתה קלועה מסככין אפילו בקטנה, ומשנתנו אינה מדברת בקלועה. ברם מדברי הר"מ פ"ה מה' סוכה ה"ו מוכח שפירש בבבא שלנו, וכן בבבלי, גדולה, גדולה ממש, ושיעור הברייתא היא: של קנים וכו' גדולה מסככין בה, אבל ארוגה אין מסככין בה אפילו אם היא גדולה. 34 לפירוש הר"מ שכל המחלוקת היא בגדולה ממש, אבל בקטנה אף ר' ישמעאל בר' יוסי ור' דוסא יודו שאין מסככין בה ואפילו אם היא אינה ארוגה, קשה קצת קושיית התלמוד (כ' ב') מר' דוסא על ר' דוסא, והרי אף ר' דוסא מודה שחוצלות קטנות טמאות ואין מסככין בהן. ועיין במשנת כלים ספי"ז, ובתו"כ מצורע, זבים פ"ב ה"ב, ע"ה ע"ג. ור' ישמעאל בר' יוסה אומר בין שאינה ארוגה ובין ארוגה מסככין בה כשהיא גדולה. ונמצא שלר' ישמעאל ור' יוסי ור' דוסא אין חילוק בין ארוגה ובין שאינה ארוגה, ובכולן אם המחצלת של קנים גדולה מסככין בהן אפילו היא ארוגה. וחכמים של משנתנו הם כתנאים הללו. עיין במגיד משנה ובלחם משנה על הר"מ הנ"ל.