תוספתא כפשוטה על סוכה א:יא

135-36. סיכך על גבי עגלה שהיא גבוהה עשרה. ר' יוסה בי ר' יהודה אמ' משם ר' יוס' הישן תחת העגלה כישן תחת המטה. הסיגנון מגומגם, והיה צ"ל: הישן תחתיה כישן וכו', אלא נראה שברייתא זו מפרשת את משנתנו פ"ב מ"ג: העושה סוכתו בראש העגלה או בראש הספינה כשרה. ומבארת התוספתא שכוונתה שסיכך על גבי דפנות העגלה שהיא גבוהה מקרקעיתה עשרה טפחים. ובעגלה כולם מודים שהסוכה כשירה, כדברי התוספות ז' ב' ד"ה העושה. 35 ועיי"ש בדק"ס, עמ' 18, הע' ס'. וכן ליתא "בראש העגלה" להלן בבבלי כ"ג א'. ובר"ח ז' ב': העושה סוכתו בראש הספינה, או בראש העגלה. ושינוי הסדר הוא סימן מובהק להוספה. והמוסיף הוסיף בברייתא שם ע"פ משנתנו הנ"ל (בפנים). תדע לך שהוא כן, שהרי ר' יוסי פוסל סוכה בראש הספינה (עיין ירושלמי פ"ב ה"ד, נ"ב ע"ד) ומודה כאן בעגלה. ולא עוד שכאן בעגלה עומדת עסיקינן (שהרי ישן תחתיה), ובזה כ"ע מודי שהסוכה כשירה, כשהדפנות יכולות לעמוד ברוח מצויה. ופירוש המפרשים בסיפא לא הבינותי, ומה עניינה לישן תחת המטה שבסוכה, שהרי אם המטה הוא אהל עראי, ולר' יהודה לא אתי אהל עראי ומבטל אוהל קבע (כבבלי כ"א, ב'), נמצא כאילו הוא וטליתו תחת הסוכה (כירושלמי רפ"ב) לר' יהודה. אבל בנידון שלפנינו, קרקעית העגלה היא אינה יותר אהל עראי מאשר הסוכה שע"ג העגלה. ברם להלן פ"ב רה"ג, שו' 11, נראה ששיטת התוספתא והירושלמי אליבא דר' יהודה היא שמעי המטה אינם חוצצים, משום שגב המטה אינו עשוי להגן על מה שתחתיו, ולא נעשה לשם אהל, אלא לשימוש שעל גביו, כתירוץ הראשון שבבבלי כ"א ב'. ולפיכך אין הבדל בין שהמטה בסוכה ובין שסיכך על גבי המטה עצמה. והישן תחת העגלה שסיכך עליה, ויש בין קרקעיתה לארץ י' טפחים, תלוי במחלוקת החכמים ור' יהודה ברפ"ב. ור' יוסי בר יהודה ור' יוסי סוברים שאהל זרוק שמו אהל בשעה שהוא נח. 36 עיין בבלי עירובין ל' ב' ובמקבילות ולהלן אהלות פ"ט ה"ב, ומ"ש בתס"ר ח"ג, עמ' 122.