תוספתא כפשוטה על סוכה א:ט
תוספתא כפשוטה על סוכה · Tosefta Kifshutah on Sukkah 1:9
Open in the reader →124-25. מעשה בר' אליעזר שהיה מיסב בסוכתו של יוחנן בן אלעאי בקסריון וכו'. בבבלי כ"ז ב': מעשה בר' אליעזר ששבת בגליל העליון בסוכתו של יוחנן בר (כבד"י) אלעאי בקיסרי, ואמרי לה בקיסריון וכו'. ויש כאן תרתי דסתרי, שהרי קיסרי אינה בגליל העליון, אבל המלים "בגליל העליון" אינן בכי"י ובראשונים (עיין דק"ס), ולפי המסורת הראשונה לא היה המעשה בקיסריון של פיליפוס שעל יד זכרות הירדן בפמייס, אלא בקיסרי שעל חוף הים. והמסורת האחרונה היא מן התוספתא כאן.
225-26. אמ' לו מהו לפרוס עליה סדין וכו'. פירש רש"י: שלא תשוזפך השמש, מי אסור משום מוסיף על אהל עראי בשבת, או לא.
327-28. אין לך כל שבט ושבט שלא העמיד שופט שבט יהודה ובנימן העמידו מלכים וכו'. עיין רש"י שמנה את השופטים מן השבטים, וסיים: ומראובן ושמעון גד ואשר לא מצאתי מפורש. וכמניינו נמצא גם במדרש תדשא פ"ח, הוצ' ר"א אפשטין, עמ' כ"ג, ואף שם לא נמנו ראובן גד ואשר, אלא שעל שבט שמעון אמרו שם: אבל שמעון לא העמיד לא מלך ולא שופט בשביל עון הזנות 28 מדרש זה הובא בילקוט שופטים רמז מ"ב, והעיר עליו בטו"ז או"ח סי' תרכ"ט ס"ק י"ט, אות כ"ב. וכו'. ולעיל שם במדרש הנ"ל: ומשבט שמעון דלא קם שופט ומלך בשביל החטא שעשה זמרי בשיטים וכו'. ובפסיקתא דר"כ וזאת הברכה, קצ"ז ע"ב: ובשביל שלא ברכו (כלומר, לשמעון) לא העמיד שופט. והכתיב מלך זמרי בתרצה שבעת ימים. א"ר יודן לית שבעת יומין במלכותא כלום. ומכאן שהיתה קבלה בידם שזמרי היה משבט שמעון. ועיין במדרש תלים פ"צ, ג', ואעפ"י שהגירסא משובשת קצת, מוכח משם שהיתה קבלה בידם ששמגר בן ענת היה משבט שמעון, אלא שאמרו שם שלא קראו אותו בשם שופט, עיי"ש בבאור הרא"מ. ולפי המדרשות הנ"ל אפשר לומר שבתוספתא ובבבלי חשבו את שמגר בן ענת לשופט ואת זמרי בתרצה למלך, כמו שהעיר לנכון בבאור הרא"מ הנ"ל. ואמרו בבבלי שם: לא מפני שהפליגו בדברים, אלא מפני שלא אמר דבר שלא שמע מרבו מעולם. ועיין לעיל יומא פ"ג הי"ד. ואמרו עוד שם שלפיכך לא אמר לו בפירוש שאסור, שהרי לשיטתו אסור להוסיף על האהל בשבת וביו"ט, משום שהיה מסתפק שמא סדין על סוכה שאני, מפני שבוודאי אינו מבטל אותו לגבי סוכה, מה שאין כן פקק בחלון.
429-30. נטל את הסדין ופרסו על גבי סוכה, והפשיל ר' ליעזר את רגליו והלך לו. בבבלי הנ"ל: הפשיל ר' אליעזר טליתו לאחוריו ויצא. ואין להגיה כאן, ויש כאן מליצה מיוחדת, מעין ופשט ר' ליעזר את רגליו והלך לו. ובבבלי שבת קכ"ז ב': הפשיל כליו לאחוריו והלך לביתו. ובשאילתות פרש' שמות סי' מ': מה עשה ר' עקיבא הפשיל כליו לאחוריו והלך וכו'. ובסדר אליהו זוטא פט"ז (פרקי ד"א הוצ' רמא"ש פ"ג, עמ' 6): נטל כליו והפשילן לאחוריו וכו'. ובס' המעשיות הוצ' גסטר, עמ' 53: הפשיל טליתו לאחוריו והלך וכו'. ועיין גם מדרש הגדול ויקרא, קדושים, עמ' 483. וכנראה שאף במעשה הנ"ל חלה יד מתקנת. ועיין וי"ר פ"י ה', הוצ' ר"מ מרגליות, עמ' ר"ה, ובשנו"ס שם.