תוספתא כפשוטה על סוכה א:יג

139. וחכמים אומ' שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח וכו'. ירושלמי פ"א ה"א, נ"א ע"ג, עירובין פ"א ה"א, י"ח ע"ג, בבלי ד' ב' הנ"ל, נדה כ"ו א'. ובכולם לא הובאו דברי ר"ש. וכל הברייתא (לרבות דברי ר"ש) בבבלי ו' ב', ז' ב', סנהדרין ד' א'. ובירושלמי פ"א ה"א, נ"ב ע"א: ר"ש אמר ארבע ורבנן אמרי שלש (ועיין לעיל שם בירושלמי ובמעשרות פ"ג ה"ז, נ' ע"ד) וכו', ותני כן שתים כהלכתן והשלישית אפילו טפח וכו'. והיא כנראה ברייתא אחרת שלא נשנו בה דברי ר' שמעון. ובירושלמי פ"ג ה"א, נ"ג ע"ג: ויש אומרי' אף דופן שלישית טפח. ועיין הלשון בבבלי נדה כ"ו א'.

240-41. ר' שמעון בן לעזר אומ' משם ר' מאיר שתים בידי אדם ואחת באילן כשירה ועולין לה ביום טוב. בסתם משנתנו: שתים באילן ואחת בידי אדם, או שתים בידי אדם ואחת באילן כשרה, ואין עולין לה ביום טוב. והנידון הוא באדם שסמך את רצפת הסוכה בגג ביתו מצד אחד (כגון בזויתה) ובאילן משני צדדים, או להפך שסמך את כל שפת הרצפה בגג מצד אחד ובצד השני באמצעה סמכה באילן, 38 והוא הדין בסמך את הסכך בשתי קירות ובאילן אחד שאין משתמשין בסכך ואין עולין על גבו, עיין בבלי שבת קנ"ד ב', ובתוספות כאן כ"ב ב' ובשבת שם ד"ה שתים. ואנו נקטנו כפירוש העיטור (ה' סוכח סח"ג, הוצ' רמא"י פ' ע"ג) וס' המכתם (סוף עמ' 53, ועיי"ש עמ' 54) כדוגמא מן המציאות, עיין בבלי שבת קנ"ה א', ברש"י שם ד"ה האי דרגא, בר"ח שם קנ"ה ב' ובמאירי שם קנ"ד סע"ב. ועיין בירושלמי עירובין וסוכה שהבאנו להלן בפנים ומה שפירשנו בו. ובפירוש תימני לשה"ש (סה"י לכבוד שטיינשניידר, עמ' 55): וכל העושה סוכתו בראש האילן, או בראש הנדבך כאילו לא עשה מצוה, אלא עושה אותה סוכה הגונה, משום שנ' משכני אחריך נרוצה . ועיין מ"ש על פירוש זה במחברתי "מדרשי תימן", עמ' 12 ואילך. אין עולין לה ביו"ט לדעת משנתנו. ובברייתא כאן מפורש שאם היו שתים בידי אדם ואחת באילן עולין לה ביום טוב. ומתוך לשונה מוכח שבשתים באילן ואחת בידי אדם אף ר' מאיר מודה שאין עולין לה ביום טוב. ובבבלי שבת קנ"ד ב' רצו לומר שמותר להשתמש בצדדי אילן, ואם תקע יתידות באילן, וסמך ביתידות מותר להשתמש בהן, ואמרו שם: לימא כתנאי אין עולין לה ביום טוב. רשב"א אומר משום ר"מ עולין לה ביום טוב. מאי לאו בהא קמיפלגי דמר סבר צדדין אסורין, ומר סבר מותרין. וכל המפרשים בתוספתא כאן פירשו שזו היא הברייתא שבתוספתא שלנו. וקשה להניח כן, שאם מטעם צדדין אתינן עלה, למה התיר ר"מ דווקא בשתים בידי אדם ואחת באילן, והרי אפילו כולן באילן, אם סמך ביתידות שתקע באילן, למה לא יעלה לה ביו"ט, והרי לדעתו מותר להשתמש בצדדי אילן. 39 וכן מפורש בירושלמי עירובין פ"ג ה"ג, כ"א ע"ב, וסוכה פ"ב ה"ד, נ"ג ע"א (אם נאמר שמותר להשתמש בצדדי אילן): שאם היו שתי יתידות יוצאות וסיכך על גביהן שהיא כשירה ועולין לה ביום טוב. הרי לך שאפילו סמך באילן משני צדדים ג"כ מותר לעלות לה ביו"ט. ובבבלי אפשר לפרש שר"מ חולק על כל המשנה, וסובר שעולין לה ביום טוב, אפילו שתים באילן ואחת בידי אדם. ובירושלמי (שבת פ"ה ה"ב, ז' ע"ב, שם ספי"ג, י"ד ע"א, עירובין פ"ג ה"ג, כ"א ע"ב, סוכה פ"ב ה"ד, נ"ג ע"א): דתני ר' שמעון בן אלעזר אמר מותר לשתמש על צדדי בהמה בשבת. 40 ברא"ש שבת פ"ה סי' ב' העתיק בשם הירושלמי שבת שם פ"ה: רשב"א אומר מותר להשתמש על צידדי אילן בשבת. היא צדדי בהמה היא צדדי אילן. ברם וודאי גמור הוא שאין לשבש את הירושלמי בארבע מקומות, וכ"ה גם בשרי"ר, עמ' 96, שו' 24. והסיום "היא צדדי בהמה היא צדדי אילן" הוא באשגרה מירושלמי עירובין וסוכה. ובשי"ק עירובין ד"ה היא צדדי קבל את גירסת הרא"ש בשבת, והסיק שהלשון בעירובין ובסוכה הוא באשגרה משבת. וכבר ראינו שגירסתנו מקויימת ע"י כמה מקומות, וגירסת הרא"ש מתוקנת ע"פ הבבלי בשבת קנ"ד ב'. ובבבלי הוא שהקשו צדדי בהמה לצדדי אילן, עיי"ש בשבת ובחגיגה ט"ז ב' וברש"י שם ד"ה ש"מ מדר"י. היא צדדי בהמה היא צדדי אילן. ולפי הירושלמי נאמרו דברי ר"ש בן אלעזר בעיקרם לעניין בהמה, אלא שהשוו צדדי אילן לצדדי בהמה. ובירושלמי ביצה פ"ה ה"ב, ס"ג ע"א: אית תניי תני נשענים בבהמה. אית תניי תני אין נשענים בבהמה. אמר רב חסדא, מאן דאמר נשענין בבריא, מאן דאמר אין נשענין בתש (כלומר שהאדם הוא חלש ואין לו כח לעמוד בעצמו) וכו', מאן דאמר נשענים בהוא דמיסתמיך צבחד, מאן דאמר אין נשענין בכובש את כבדו. ובאו"ז סוף ה' יו"ט סי' שס"ו, ע"ז ע"ג, הביא את הירושלמי והוסיף: אבל שימוש, להשתמש באילן, או בבהמה, אפילו בבריא אסור, 41 ולא זכיתי להבין את דבריו ואת חילוקו בין משתמש לנשען, והרי אמרו בפירוש לעיל עירובין פ"ב, שו' 51–52 שאין נסמכין על האילן, וכן בבבלי שם ק' א': ואין נשענין באילן, ומה לי נשען באילן, מה לי נשען בבהמה, אלא בוודאי שהבבלי חולק על הירושלמי ואינו מבדיל בין בריא ובין תש, ואף בבריא אסור משום שהוא משתמש בצדדי אילן, אבל הירושלמי סובר כר"ש בן אלעזר שמותר להשתמש בצדדי אילן (כפי שמוכח מן הירושלמי עירובין וסוכה שהבאנו להלן בפנים), ולפיכך מותר להשען על בהמה אם אין נשען עליה ברוב כובדו. ועיין היטב במאירי שבת קנ"ג סע"א, והוא משתדל שם להשוות בין הבבלי והירושלמי, אבל אינו מבדיל בין נשען ובין משתמש, עיי"ש. והביא ראייה מן הבבלי שבת קנ"ד ב', ממעשה דרבה ובנו, ופסקו בבבלי שם שאפילו צדדין אסורין. ברם מן הירושלמי שבת פ"ה וספי"ג הנ"ל מוכח שאם החבל היה קשור באבוס או בכותל מותר לקשרו בפרה לר"ש בן אלעזר, מפני שבכגון דא אינו אלא כמשתמש בצדדי בהמה. והדברים מתבארים מתוך הירושלמי בעירובין ובסוכה הנ"ל שאמרו שם: 42 ואני מעתיק מירושלמי עירובין, ובסוכה משובש. תמן תנינן שתים בידי אדם ואחת באילן, או שתים באילן ואחת בידי אדם, כשירה, ואין עולין לה ביום טוב, והכא את אמר (כלומר בכלכלה שתלייה באילן) עירובו עירוב, ומותר לטלטלו. 43 והקושיא היא לר' אחא שחולק על הברייתא לעיל שם, וסובר שמכיוון שהוא ראוי להופכה ולבטל רשות היחיד שבה עירובו עירוב, ומותר לטלטלו, עיין מ"ש בפירוש הירושלמי לעיל עירובין פ"ב, עמ' 335. אמר ר' ירמיה כאן למעלן (כלומר, בסוכה מדברים כשסמך באילן למעלן) וכאן מן הצד (כלומר שתלה את הכלכלה באילן). הדא ילפא מן ההיא, וההיא ילפא מן הדא. הדא ילפא מן ההיא, שאם היו שתי יתידות יוצאות וסיכך על גביהן 44 כלומר, שתי יתירות חזקות שאפשר לסמוך עליהן את הסוכה. ואפשר שה"ה גם בענפים, עיין בבלי חגיגה י"ז דע"א, ובמאידי שם ט"ז ב' (ד' ירושלים, עמ' 31) ד"ה כבר ביארנו, ובשיח יצחק שם על רש"י ד"ה ש"מ מדר"י. (כלומר, שעשה סוכה על גביהן) שהיא כשירה, ועולין לה ביום טוב (כלומר, שהוא משתמש באילן מן הצד). וההיא ילפא מן הדא, שאם היה נתון באיבו של אילן שעירובו עירוב, 45 כלומר, שאם נתן את העירוב עצמו באיבו של אילן עירובו עירוב, שהרי רוב האילנות אין באיבן ד' טפחים, עיין לעיל שם בירושלמי, ומ"ש לעיל עירובין פ"ב, עמ' 334 ואילך. ואסור לטלטלו (מפני שמשתמש בגבו של אילן). אמ' ר' יוסה בין הכא בין תמן, 46 כלומר, בין תליית כלכלה באילן (עיין בבלי שבת קנ"ה א' ובמאירי שם קנ"ד סע"ב ד"ה לא נעץ) בין סמך על גבי ענפי האילן בשתיהן דינו כמשתמש באילן מן הצד. מן הצד היא. מאי כדון 47 כלומר, הרי ראינו במשנה סוכה שהחכמים אוסרים להשתמש באילן מן הצד, ולמה התירה הברייתא לטלטל את העירוב שבכלכלה התלויה באילן. וכו', דר' שמעון בן אלעזר היא, דתני ר' שמעון בן אלעזר אומר מותר להשתמש על צדדי בהמה בשבת. היא צדדי בהמה היא צדדי אילן, כלומר כשם שבבהמה מותר להשתמש אם אין סומך את רוב כובדו עליה, כן מותר להשתמש באילן אם אין רוב הכובד עליו. ואף בבהמה מותר להשתמש בגבה אם אין רוב הכובד עליה, ודינה כמשתמש בה מן הצד. ועיין היטב בר"ח שבת קנ"ד סע"ב. והפוסקים לא בארו דין זה של התוספתא והירושלמי משום שלשיטת הבבלי אין הלכה כר"ש בן אלעזר, ואסור להשתמש בין בצדדי בהמה בין בצדדי אילן, וממילא אסור להשתמש באילן אעפ"י שאין רוב כובדו עליו, עיין מ"ש לעיל הערה 41. והתוספתא שלנו מתבארת כפשוטה, שדווקא בשתים בידי אדם ואחת באילן מתיר ר"ש בן אלעזר בשם ר"מ, משום שרוב הכובד איננו על האילן, ודינו כמשתמש בצדדי אילן, שמותר לדעתו, אבל בשתים באילן ואחת בידי אדם אף הוא יודה שאסור לעלות לה ביו"ט.