תוספתא כפשוטה על סוכה ג:יב

150. שני ספלים של כסף היו בראשו של מזבח וכו'. משנתנו פ"ד מ"ט. ועיין להלן מנחות פי"ב ה"י, ספרי שלח פי' ק"ז, עמ' 110, בבלי זבחים צ"א ב'. ועיין בתוספות כאן מ"ח א' סד"ה שני, ומ"ש בערוך לנר שם. ובמשנת זבחים פ"ו, מ"ב: וג' דברים היתה אותה הקרן (כלומר, קרן דרומית מערבית) משמשת וכו' מלמעלה ניסוך המים והיין. וכשעולה מן הכבש שהוא לדרום המזבח פונה לשמאל, עיין במ"ג בזבחים הנ"ל ובבבלי כאן מ"ח ב' ובמקבילות.

251. מערבי של מים, היה דרך הרגילה למזרחי של יין. וכ"ה בכי"ע ובכי"ל. ובד: הרי דרך וכו', וכנראה שצ"ל: הוי (ואף לפנינו "היה" הוא ציווי-הוי) דרך וכו'. ופירושו שבחג היה מקדים הכהן שבידו צלוחית של מים (עיין יומא פ"ב מ"ה) ועובר על הספל של יין, ועומד על יד הספל של מים, וכשמגיע השני לספל של יין היו שניהם מנסכין, אבל בכל שאר ימות השנה שלא היה שם ניסוך המים היה מנסך בספל של יין, הוי דרך הרגילה היא למזרחי של יין. ועיין דק"ס, עמ' 150, הערה ז', ויש להוסיף גם מלא"ש ופירוש רבינו יהונתן, לפי ווערטהיימער "גאון הגאונים", עמ' ע"ז, הערה ל"ט, ומאירי, 128 סע"ב ואילך. ולפי פשוטה של התוספתא היה של מים במערב ושל יין מזרחה לו, וכגירסא שלפנינו במשנה: מערבי של מים, מזרחי של יין.

351-52. עירה של מים בתוך של יין, או של יין בתוך של מים יצא. כ"ה בד ובכי"ל ובמשנתנו פ"ד מ"ט. ובכי"ע: מערה של מים בתוך של יין. עירה של יין בתוך של מים יצא. וכנראה שהמלה "עירה" הוא גליון שבא לתקן את המלה "מערה", ונכנס בטעות לפנים. ובכי"ו חסרה פיסקא זו, ואין לדעת אם יש כאן השמטה בטעות ע"י הדומות, או שהשמיטוה בכוונה, מפני שהיא פיסקא מן המשנה. ובדק"ס, עמ' 150, הערה ז', מביא בשם כ"י ב': עירה של מים לתוך היין , או של יין לתוך המים יצא. וכנראה שגירסא זו היתה גם לפני הר"מ בפ"י מה' תמידין ומוספין ה"ז, 30 במאירי 128 ע"ב: ואם עירה המיים לתוך של יין, ונסך שניהם בכלי אחד יצא. ומכאן משמע לכאורה שגרס כגירסת הרמב"ם, אבל להלן שם, 129 ע"א: עירה של מים בתוך של יין, ר"ל שהחליף בספלים, ונותן את המים בספל המיוחד ליין, ואת היין בספל המיוחד למים יצא, ובלבד שלא יערב מים עם היין, או יין עם המים. ואפשר לפרש את דבריו ברישא אחרת, אלא שהוא דוחק. וצ"ע. ועיי"ש בהר המריה שציין לשו"ת שבות יעקב ח"ב סי' י"ח. ועיין שם בקרית ספר להמבי"ט, ומ"ש באו"ש פי"א מה' מאכלות אסורות ה"ט. 31 ומ"ש שם בסוף דבריו לא הבינותי, שהרי ר' יהודה אומר שהספלים היו של סיד, אלא שהיו מושחרין מפני היין, ופירשו בבבלי מ"ח ב': כיון דאמר מר עירה של מים לתוך של יין וכו' יצא. ולדברי הגרמ"ש באו"ש שם לדברי ר' יהודה לא יצא. ועיין במנחת חינוך סי' ש"כ.

452-53. ר' יהודה אומ' של סיד היו וכו'. פיסקא ממשנתנו הנ"ל, ועיין מ"ש בהערה 31.

553. שהיו משחירין מפני היין. ברוקח סי' רפ"ג: אדום היו מנסכין וכו', שהיו משחירין, עיין בבלי כאן ל"ג ב'. (גליוני הש"ס לר"י ענגיל).

6כמין שני חוטמין דקין. משנתנו הנ"ל. ופירש"י (מ"ח ב'): חוטם אחד בספל ונקב אחד בחוטמו, והכהן מערה בפי הספלים והנסכים מקלחין ויורדין דרך החוטמין על גב המזבח, ובמזבח היה נקב שבו המים והיין יורדין לשיתין. ועיי'ש בתוספות ד"ה כמין ובריטב"א שם שתמהו על רש"י מניין לו שהנסכים יורדים ע"ג המזבח, ולא ישר מן הספלים לשיתין. ועיין מ"ש בס' ערוך לנר. ועיין דק"ס, עמ' 153, הערה ד', ומ"ש להלן. ועיין במשנת מדות פ"ג מ"ב.

753-54. שבהן יורדין לסילון שבנאו מי שבנה את ההיכל. בילקוט ת"ת כ"י במדבר כ"ח, ז': היו יורדין למילין (!) שתחת ההיכל וכו'. ואף מלשון זו מוכח שהסילון היה לא במזבח, אלא באדמת ההיכל, ומי שבנה את ההיכל הכין ובנה סילון מתחת למקום המזבח שעתיד להבנות. ובפי' רבינו הלל לספרי שלח, ל"א ע"א: דהוה מנסכו בספלים, דהוו על גבי המזבח, והוו נקובים, ומשם יורדין לסילון, ומסילון לשיריים (צ"ל: לשיתים), כדתני לה בתוספת סוכה. ועדיין אין מכאן ראייה ברורה נגד פירש"י הנ"ל, ואפשר שמתחילה יורדין על גב המזבח, ומשם לסילון, ודרך הסילון לשיתין. ועיין באוצר הגאונים, עמ' 104, מ"ש בשם המיוחס לרס"ג על שה"ש, ובהערות הרש"א ווערטהיימער במקומו, ושמא פירש כן את הסילון שלנו. אבל כבר אמרנו שמלשון התוספתא מוכח שהסילון לא נבנה ע"י מי שבנה את המזבח, ומכאן שהיה בקרקע, ולא במזבח. ועיין מ"ש לעיל בסמוך. ועיין זבחים ס"ב א', וברש"י שם ד"ה וחד לכהנים.