תוספתא כפשוטה על סוכה ג:יג

154. ומנקין אותו. בכי"ע ובכי"ל ליתא, ובד: ומבקעין אותו, וכנראה שאף בכי"ו צ"ל: ומבקין (=ומבקעין) אותו. ואפשר שלפנינו היא אשגרה ממשנת מדות פ"ג מ"ג.

255. בקודש הסך. שעשה לו המקום שיבלע בקדושה. בכי"ע: עשה לו המקום וכו'. ובכי"ל: עשו לו מקום משיבלע וכו'. ובילקוט ת"ת הנ"ל לנכון: עשה לו מקום שיבלע בקדושה. ובספרי פנחס פי' קמ"ג, עמ' 190: בקדש הסך נסך שכר לה' , שיתנסכו בקודש, ובקודש יבלעו . ועיין בספרי זוטא שם, עמ' 324, ולהלן בסוף ההלכה.

356. ר' יוסה אומ' שית היה נקוב לתהום. וכ"ה בירושלמי פ"ד ה"ז, נ"ד ע"ד. ובבבלי מ"ט א' (לפי כ"י ב' וראשונים, עיין דק"ס, עמ' 154, סוף הערה י'): תניא ר' יוסי אומר שיתין מחוללין ויורדין עד התהום, ועליהן כרה דוד ששה עשר אלף אמה שנ' וכו'. וכ"ה במדרש הגדול בראשית, הוצ' ר"מ מרגליות, עמ' י"ב, ובילקוט המכירי ישעיה, עמ' 38. ובתשה"ג אסף ח"ב (ירושלם תרפ"ט), עמ' 247: ועליהם כרה דוד י"א אלף אמה. ובפירוש ר"י הברצלוני לס' יצירה, עמ' 232: ועליהם כרה בור (צ"ל: דוד, עיי"ש עמ' 327) ט"ו אלף אמה וכו', עיין בבלי נ"ג ב', וירושלמי סנהדרין פ"י ה"ב, כ"ט ע"א, ומדרש שמואל רפכ"ו. 32 ובשניהם: ט"ו מאוון אמה, וכן יוצא מסוגיית הירושלמי שם, ועיין מ"ש להלן פ"ד, הע' 8. ועיין רש"י כאן מ"ט א' ד"ה מעשה, ובתוספות ד"ה אל.

457-58. ויבן מגדל בתוכו זה היכל, יקב חצב בו זה מזבח, וגם יקב חצב זה השית. וכ"ה להלן מעילה פ"א סהט"ז ובירושלמי הנ"ל. ובבבלי מ"ט א': ויטעו שורק זה בית המקדש, ויבן מגדל בתוכו זה מזבח, וגם יקב חצב בו אילו השיתין. ובתוספות שם ד"ה ויטעהו: כך כתוב בכל הספרים, וזה גירסת הקונטרס, אבל בתוספתא גריס ויבן מגדל בתוכו זה היכל, וגם יקב חצב בו זה מזבח, וקרי למזבח יקב, לפי שמנסכין עליו את היין שמוציאין מן היקבים, ומרבוי דגם דרשינן שיתין. וכנראה שיש השמטה בתוספות, והנכון כלפנינו, וכ"ה בכל הנוסחאות כאן ולהלן מעילה ובירושלמי הנ"ל. ואף בבבלי הנ"ל (לפי הראשונים, עיין דק"ס, עמ' 154, הערה כ'): ויבן מגדל בתוכו זה בית המקדש, יקב זה המזבח, וגם יקב אילו השיתין. ועיין גם במדרש הגדול ובפי' ס' יצירה לר"י הברצלוני הנ"ל.

558-59. ר' ליעזר בי ר' צדוק או' לול קטן היה בין האולם ולמזבח למערבו של כבש וכו'. וכ"ה להלן מעילה ובירושלמי הנ"ל. ובבבלי כאן מ"ט א' ומעילה י"א ב': לול קטן היה בין כבש למזבח במערבו של כבש וכו'. ובפסחים ל"ד א': לול קטן היה בין כבש למזבח במערבו של כבש ששם היו זורקין פסולי חטאת העוף. ועיין להלן זבחים פ"ז ה"ו ובמשנת מדות פ"ג מ"ג, ומ"ש בתס"ר ה"ב, עמ' 207, ועיין בערוך לנר כאן ובתוספות זבחים ס"א ב' ד"ה ארבע. ועיין ירושלמי סוטה פ"ג ה"ג, י"ח ע"ד, ומ"ש במחברתי "על הירושלמי", עמ' 29.

659-60. אחת לשבעים שנה פרחי כהונה וכו'. וכ"ה בירושלמי ובבבלי הנ"ל. אבל בד: ואחת לששים שבעים שנה וכו', וכע"ז בכי"ע ובכי"ל ולהלן מעילה הנ"ל. וכן בירושלמי הנ"ל, בכי"ל: אחת לששים לשבעים שנה וכו', ונמחקה המלה "לששים". ובירושלמי יומא פ"ד ה"ה, מ"א ע"ב: אחת לששים לשבעים שנה היתה באה חצאים. אבל לפני כמה מן הראשונים לא היתה שם המלה "לששים", עיין באהצו"י שם, עמ' 56. ועיין כריתות ו' רע"ב, ברש"י, בהגהות הב"ח, ובהשמטות לשטמ"ק שם אות א'. ובפי' הרד"ק על פיטום הקטורת (הוסיאטין תרס"ב), ד' סע"א ואילך, תורתן של ראשונים של הורוביץ ח"ב, עמ' 62: תני אחת לשבעים ושלש שנה וכו'. ועיין בשו"ת הריטב"א הוצ' ר"י קאפח סי' ל"ב. ועיין במשנת מדות הנ"ל.