תוספתא כפשוטה על סוכה ג:יד

162-63. מימתיי מנסכין אותן עם איברי תמיד. בר"ח מ"ח ב': תנא מאימתיי מנסכין עם אברי תמיד של שחר , ורבינו כיוון ב"תנא" לתוספתא כאן, כדרכו (עיין מ"ש במבוא לתס"ר ה"ב, עמ' 13 ואילך). וכנראה, שהמלים "של שחר" נוספו ע"י רבינו כפירוש ע"פ הבבלי ביומא כ"ו ב'. וביומא שם הוא מאמר של אמוראים, עיי"ש. ועיין במשנה למלך פ"י מה' תמידין ומוספין ה"ז.

263. שכבר היה מעשה בביתסי אחד שניסך על רגליו וכו'. במשנתנו פ"ד מ"ט: ולמנסך אומרים לו הגבה ידך, שפעם אחת נסך אחד על גבי רגליו וכו'. והברייתא שלנו דבוקה לפיסקא שבמשנה "ולמנסך וכו' הגבה ידך", ומפרשת שכבר היה מעשה בביתסי שעשה כן. ובר"ח הנ"ל: מעשה באחד שניסך וכו', וכנראה שקיצר. ובבבלי מ"ח ב': ת"ר מעשה בצדוקי אחד שניסך על גבי רגליו וכו', וכ"ה בר"ח שם. ועל הכתיב "ביתסי", עיין מ"ש לעיל בריש פירקין. ועיין מ"ש בתס"ר ח"א, עמ' 200, בשם ח"ד, ואין צורך בזה. ועיין בשיח יצחק יומא כ"ו ב'.

363-64. ורגמוהו כל העם באתרוגיהן. מן הירושלמי בסוגיין ה"ח, נ"ד ע"ד, ויומא פ"א ה"ה, ל"ט ע"א, מוכח שהרגו אותו, 33 עיין מ"ש לעיל יומא פ"א, שו' 43–44, ד"ה לא שהה. ולשיטה זו מסתבר שלא הסתפקו באתרוגים, אלא רגמו אותו גם באבנים, עיין רש"י מ"ח סע"ב, ד"ה נפגמה, כפי שהיטיב לראות בערוך לנר למשנתנו מ"ח ב' ד"ה ורגמו, עיי"ש שציין לקידושין ע"ג א'. ועיין וי"ר פכ"ה, ה', הוצ' ר"מ מרגליות, עמ' תקע"ט. אבל עיין מ"ש להלן שו' 64–65, ד"ה ולא עוד, בשם המיוחס להר"ש משנץ לתו"כ והמאירי. ברם כאן ובמשנתנו ובבבלי לא נזכר כלל שהרגו אותו, ואפשר שלא ניזוק יותר מר' זעירא (קידושין ע"ג א' הנ"ל) שרגמו אותו באתרוגיהם, והוא המעשה שסיפר יוסיפוס בקדמוניות סי"ג פי"ג, סי' ה' (372) שהעם רגם את אלכסנדר ינאי באתרוגיהם בחג, והוא הרג מהם כששת אלפים איש, כפי שהעירו כמה מחכמי ישראל, עיין מ"ש דירינבורג בספרו Essai וכו', עמ' 98, ואינו יכול להיות אותו כהן גדול של פרה שהיה בימי ר' יוחנן בן זכאי, עיין תוספתא פרה פ"ג ה"ח. ועיין בקדמוניות של יוסיפוס ס"כ פ"ט סי' א' (199), ומ"ש הגרא"ד לאפ בספרו זבחי אפרים זבחים ס"ב א', קל"א ע"ד, ובהערה 2 שם. ועיין מ"ש להלן, שו' 64–65, ד"ה ולא עוד.

464. ונפגמה קרנו של מזבח ובטלה עבודה בו ביום. בירושלמי יומא וכאן הנ"ל, וכן בבבלי הנ"ל ובזבחים ס"ב א' חסר "ובטלה עבודה בו ביום". ועיין מ"ש ע"ז להלן, שו' 64–65, ד"ה ולא עוד.

564-65. עד שהביאו גוש אחד של מלח ונתנו עליו, כדי שלא יראה מזבח פגום. בירושלמי הנ"ל: ונתנו עליו גוש של מלח שלא יהא נראה כפגום. ובבבלי כאן וזבחים הנ"ל: והביאו בול של מלח וסתמוהו, לא מפני שהוכשר לעבודה, אלא מפני שלא יראה מזבח פגום. ופירש"י: בול של מלח. מלא אגרוף. ור"י ענגיל בגליוני הש"ס כאן מ"ח ב' העיר שכן פירש"י גם בשבת קכ"ח ב' וב"מ צ' א', והוא מפני שאין המזבח נפסל אלא אם נפגם הסיד כמלוא טפח לשיטת ר' שמעון בן יוחאי בחולין י"ח א', ועיין ר"מ ספ"ב מה' בית הבחירה ובשו"ת חכם צבי סוף סי' י'. ברם "בול של מלח" הוא לאו דווקא מלא אגרוף, שהרי כן אמרו בבבלי שבת ס"ז ב': נותנין בול של מלח לתוך הנר וכו'. ובמקבילה שבתוספתא שם פ"ב ה"ח: נותנין גרגר של מלח וכו'. ולא עוד אלא שמלשון התוספתא כאן "ובטלה עבודה בו ביום עד שהביאו גוש אחד" מוכח שלא כפירוש הבבלי, ומשמע שאחרי שהביאו את הגוש ונתנו עליו הוכשר, אלא שלא עבדו לפני כן, מפני מראית העין, מפני שהמזבח נראה כפגום. והעבודה שלפני כן לא נפסלה ולא נתחללה , אלא בטלה מכאן ולהבא עד שהביאו וכו', אבל אם הסיד נפגם כמלוא טפח נפסלו גם העבודות של היום אף לשעבר. וכן מפורש במדה"ג שמות, הוצ' ר"מ מרגליות (ממכילתא דרשב"י ?), עמ' תמ"ו: ד"א ותחלליה . מניין לכל עבודות שעבד והמזבח פסול שיהו פסולות , ת"ל ותחלליה. ועיין בבלי זבחים נ"ט א'. ופירשו שהקרן נפגמה לא ע"י אבנים (כפירש"י מ"ח סע"ב ד"ה נפגמה) אלא ע"י האתרוגים, וכפירוש המיוחס להר"ש משנץ בתו"כ (ויקרא, נדבה פרש' ד', ז' ע"ג): קרנו וכו' שהוא דבר מועט ונוח ליסתר בדבר מועט, כדאמרינן בסוכה גבי ורגמוהו באתרוגים. וכן במאירי, 129 ע"ב, ד"ה זהו: ונפגמה קרן המזבח ע"י זריקת האתרוגים, והוא שלא כפירש"י. והסיד לא נקלף כשיעור הפוסל אלא נראה כפגום, והפגום ממש פסול. ועיין מ"ש לעיל, שו' 63–64, ד"ה ברם. ועיין בתוספות מ"ט א' ד"ה שכל, ומדבריהם נראה שפירשו שהאבן עצמה נפגמה, עיי"ש.

665-66. שכל מזבח שאין לו לא קרן ולא כבש ולא יסוד פסול. בבבלי הנ"ל מוסיף גם "ריבוע". ובוודאי שכן הוא הדבר, שהרי אף להלן מנחות פ"ו סהי"א: קרן וכבש ויסוד וריבוע מעכבין זה את זה. ובהי"ב שם: מדת המזבח בין ארכו ובין רחבו אינה מעכבת, אבל ריבוייו (=ריבועו) מעכב, 34 אבל עיין להלן זבחים פי"ג הי"ז, ואף שם חסר "רבוע" בין בדפוסים ובין בכי"ו. אבל בבבלי שם ק"ח ב' וק"כ א' מונה גם "ריבוע". אמנם בר"ח מגילה ט' ב' (וממנו בערוך ערך במה) מביא גם בשם התוספתא שם "וריבוע", אבל הוא מביא שם את הפיסקא בשם הבבלי והתוספתא, והעתיק ע"פ הבבלי. עיין מ"ש בתס"ר ח"ב, סוף עמ' 304, ועיין בבלי זבחים ס"ב א'. והתוספתא כאן לא מנתה אלא חסרונות במזבח, אבל לא את צורתו המפורשת בכתוב עצמו (שמות כ"ז, א'): רבוע יהיה המזבח. ועיין תו"כ, נדבה, פרשה ד' הי"ג, ומ"ש בתוספות העזרה שם, כ"ה ע"ג, אות י"ג, ובתוספות כאן מ"ט א' ד"ה שכל, ומ"ש במיוחס להר"ש משנץ שם, ז' ע"ג הנ"ל. ובירושלמי הנ"ל לא נזכר גם כבש, והעתקנו את לשונו להלן.

766. ר' יוסה בי ר' יהודה או' אף הסובב. וכ"ה בבבלי כאן וזבחים ותוספתא מנחות פ"ו סהי"א הנ"ל. ובירושלמי הנ"ל: שכל מזבח שאין לו קרן וסובב ויסוד פגום הוא, וכלל גם את דברי ר' יוסי בר' יהודה. ובבבלי זבחים הנ"ל נחלקו רבי ור' יוסי בר' יהודה בפירוש המלה "כרכב" (שמות כ"ז, ה'), לרבי פירושו ציור וכיור, ולר' יוסי בר' יהודה הוא הסובב, והיא בליטה מסביב המזבח, עיין בבלי שם, ומשנת מדות רפ"ג, וכלים פי"ז מ"י, ומ"ש הרמא"ש בברייתא דמלאכת המשכן, עמ' 74. ועיין בירושלמי שקלים פ"ד ה"ב, הוצ' ראם ט"ז ע"ב, ובהגהות הגר"א שם. אבל לא מצאתי שום סמך להגהה זו, וכבר תמה עליה בגליון הש"ס שם אות ב'. ועיין גם בפירוש ר' משולם לשקלים, עמ' 42, שהעיר על הירושלמי ביומא פ"ד, ועיין גם להלן זבחים פי"ג הי"ז, ובבלי שם ק"כ א'. ועיין מ"ש הגרא"ד לאפ בזבחי אפרים לזבחים שם ד"ה אלא מעתה כיור וכו', ולהלן שם ד"ה ת"ר איזהו כרכוב, דברים של טעם. ועיין לעיל שקלים פ"ג, שו' 56, ד"ה ואי זהו, ומש"ש, וירושלמי שם פ"ו ה"ו, נ' ע"ב, פ"ח רה"ו, נ"א ע"ב, ובפירוש תלמיד רשב"ש שם, עמ' 78, ועמ' 94, וברש"ס, נ"א ע"ב, ס"א ע"א.

866-67. ניסוך המים כל שבעה, ר' יהודה או' וכו'. משנתנו פ"ד מ"ט, ומפרשת את משנתנו רפ"ד, ועיין דק"ס, עמ' 149, הערה ב'.

968-69. נמצאת או' המרבה במים ממעיט בימים וכו'. וכ"ה בד ובכי"ל. וכן בירושלמי פ"ד ה"ח, נ"ד ע"ד: רבנן מרבים במים וממעטים בימים, ר' יהודה ממעט במים ומרבה בימים. ובכי"ע בטעות: נמצאת המרבה במים מיעט ביין , והמרבה ביין מיעט במים. וכן נשתבש בירושלמי כי"ל: רבנן מרבים במים וממעטין ביין , ותוקן ע"י הסופר עצמו: בימים. ועיין בבלי תענית ג' א'. והשוה הסיגנון במשנת סוטה פ"ב מ"ב.